עמידה או ישיבה בעת הלימוד

בגמ': ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב  (כתובות קיא, א).

בסוגיין אמרו שהעמידה קשה ללב. ביפה תלמוד (ד"ה שעמידה) הקשה ממה שאמרו במגילה (כ.) מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, והרי מבואר שהעמידה קשה ללב. וכתב ליישב שהתורה היא מרפא לב, וכמו שאמרו פקודי ה' ישרים משמחי לב, ולא היו למדים כל היום בעמידה אלא שליש היום.

ובצל"ח (ברכות כז:) כתב שאף על פי שכבר אחר מיתת רבן גמליאל התחילו התלמידים ללמוד מיושב היינו שהיה להם רשות לעשות כן כיון שמחמת חולי שירד לעולם מחלו הרבנים על כבודם בזה, אבל אף על פי כן התלמידים אשר היו בריאים היו מעצמם עושים כבוד לתורה ולמדו מעומד, ולא עוד אלא שלא לכל התלמידים היה רשות לישב אלא רק לאותם שהגיעו לכלל תלמיד חבר.

ובספר בן יהוידע (מכות ג:) נראה מדבריו שיש ענין לעמוד אף בזמן הזה בזמן הלימוד, וסיים בזה"ל ולטוב יזכר רבינו חיד"א ז"ל שהיה נוהג ללמוד ליל חג השבועות וליל הו"ר הלימוד הקדוש מעומד, כדמוכח בספר זכרונותיו תנצב"ה עכ"ל. וראה עוד בפרשת דרכים (דרוש טו) שהאריך בפרטי דיני הלימוד מעומד, וע"ע קנה חכמה (תלמוד תורה פ"ד ה"ב). ועיין בשו"ע (יו"ד סי' רמו סי"ג) אם כששואלים דבר הלכה יש לעמוד.