נוסח 'וינוחו בו - בה - בם כל ישראל'

בגמ': אמר רבי יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא, ב).

בגמ' הובא מאמר ר' יוחנן על הפסוק (הושע ב יח) 'וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי', שלעתיד לבא בזמן הגאולה כנסת ישראל תהא קרובה לקב"ה ככלה בבית חמיה, [שכבר נישאת וגס לבה בבעלה ואינה בושה ממנו, וקוראת לו אישי – מלשון אישות ונישואין, רש"י] ולא ככלה בבית אביה. (וע"ע בבן יהוידע ד"ה והיה) מה שפירש בזה לענין שבת.

והנה בשיורי כנסת הגדולה (או"ח סי' רסח סק"ב), ובמג"א (שם סק"ג, הו"ד במשנ"ב סק"א). כתבו, מנהגינו לומר בתפלת ערבית של שבת, וינוחו בה, ובשחרית וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם, ונראה לי הטעם שבליל שבת היא ככלה בבית אביה, לכן אומרים וינוחו בה, ובשחרית היא ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן, לכן אומרים וינוחו בו. ובמנחה וינוחו בם, שלאחר מכן שניהם עיקר.

ובשו"ע הרב (שם ס"ו) כתב יש נוהגים מטעם הידוע להם לומר בערבית וינוחו בה ובשחרית ומוסף וינוחו בו ובמנחה שבתות קדשך וינוחו בם.

אך במור וקציעה (סי' רסח) הביא דברי המגן אברהם הנ"ל, והעיר, שבכתבי האר"י אין הפרש בין שחרית למנחה, אלא בשתי התפלות של יום, בשחרית ובמנחה, אומרים וינוחו בו.

אך החיד"א במחזיק ברכה (שם סק"ז) העיר על דברי המור וקציעה, שבספר הכוונות שבידינו לא הוזכר דבר זה כלל, ואדרבה, גורי האר"י קיימו המנהג לומר במנחה וינוחו בם, וכתבו סוד בדבר, וכמו שכתב במשנת חסידים, וכן נמצא בהגהות הרמ"ז לספר הכוונות, שהנוסחא הנכונה לומר בערבית של שבת וינוחו בה, ובשחרית וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם, וכתב סוד לדבר. וכן מנהג מארי דרזין ההולכים בדרך האר"י, ואין לשנות המנהג.

מהלך נוסף נאמר בענין זה (דרשות ר"י אבן שועיב פרשת יתרו) בשם מדרש הבהיר, ששבת ביום נקרא 'זכור', והלילה 'שמור', וזהו בואי כלה, וקוראים לקידוש היום קידושא רבא. והיינו ששבת פעמים זכר ופעמים נקבה. ועל כן המדקדקים אומרים בתפלת ליל שבת וינוחו בה, וביום וינוחו בו. וכעי"ז בערוה"ש (שם סי"ד) כתב ששבת נקראת בתורה לשון נקבה ולשון זכר, ['כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת' (שמות לא יד) הרי לשון נקבה, וכתיב (שם ב) 'וביום השביעי וגו' כל העושה בו מלאכה', וכן כתיב (שם כ ח) 'זכור את יום השבת לקדשו', וכן 'שומר שבת מחללו' (ישעיהו נו ב) הרי לשון זכר]. ולכן בלילה שיש בתורה לשון נקבה 'ליל' אומרים בה, ויום הוא תמיד לשון זכר בתורה לכן אומרים בו, ובמנחה שהוא סמוך לערב כלול משניהם אומרים בם. והוסיף שם שכפי המדות ג"כ אתי שפיר. ועיין בתורה תמימה (שמות לא הערה כט) שני ביאורים בנוסח הנ"ל. וע"ע במשנה הלכות (ח"ד סי' לה).