נגיעה במגילת אסתר
כתב בשו"ע (או"ח סי' קמז ס"א), אסור לאחוז ספר תורה ערום בלא מטפחת. וכתב הרמ"א שיש אומרים שהוא הדין לשאר כתבי קודש, ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו. ונחלקו הפוסקים בכוונת הרמ"א. במג"א (סק"א) כתב שדבריו הם לענין כתבי הקודש שלא נכתבו אשורית על העור ובדיו, ומעיקר הדין אין בהם איסור נגיעה בלי מטפחת ולכן כתב הרמ"א שלא ראה שנהגו איסור בדבר, ואף על פי כן טוב להחמיר אם לא נטל ידיו. אבל אם הם כתובים כדינם כגון מגילת אסתר או ספרי נ"ך שכותבים כדין בכתב אשורית על הקלף ובדיו, מעיקר הדין אסור לאחזם בלי מטפחת.
אך בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' עו) כתב שדברי הרמ"א סובבים על דברי האגודה שדיבר בכתבי הקודש הנכתבים כדין, ועליהם כתב שלא נהגו איסור לאחזם בלי מטפחת, ובהם כתב שטוב להחמיר אם לא נטל ידיו, אבל בספרים שלא נכתבו אשורית על הקלף ובדיו אין כלל מקום להחמיר אף אם לא נטל ידיו. וכתב בטעמם של המקילים אפילו בספרים שנכתבו כדינם, שסוברים שכיון שלא נכתבו בגלילה כמו ספר תורה אין בהם קדושה. אבל ראוי להחמיר כדברי הרמ"א שלא לגעת בספרים אלו שנכתבו כדין בלי נטילה, כיון שכתב המג"א (הקדמה לסי' רפד) ששאר ספרים אינם צריכים גלילה, ואם כן מה שנכתבו שלא בגלילה אין זה מגרע מקדושתם ועדיין אין לגעת בהם בלי נטילה. ובמשנ"ב (סק"ד) פסק כדעת הפנים מאירות, שאף בספרים הכתובים אשורית ועל הקלף כדין כגון מגילה ג"כ נהגו העולם להקל, ובזה מסיים הרמ"א שטוב להחמיר אם לא נטל ידיו, דהיינו שהם סתם ידים וחוששים שמא נגע במקום המטונף, אבל כשנטל ידיו אין להחמיר בזה.
והנה המג"א כתב לפי דרכו שמגילה שנכתבה כדינה צריך ליזהר שלא לגעת בה ערום, והוכיח כן ממה שאין ההלכה כשמואל (מגילה ז.) שאין אסתר מטמאה את הידים, אלא כדעת החולקים עליו בסוגיא שם. וכתב בפנים מאירות שהעולם אינם נזהרים בזה, והוכיח מסוגיין שההלכה היא כדעת שמואל שסובר שמגילת אסתר אינה מטמאת את הידים. שבסוגיין מבואר שלוי בר שמואל ורב הונא בר חייא היו מתקנים את מטפחות הספרים של רב יהודה, וכשבאה לידם מגלת אסתר שאלו שהרי מגלת אסתר אינה צריכה מטפחות, ואמר להם שדבר זה נראה כאפקרותא. ומתוך פירוש רש"י (ד"ה כי מטו) נראה שהודה להם שאינה צריכה מטפחות, אלא שהקפיד על לשונם שלא שאלו דרך כבוד, שהיה להם לומר בלשון שאלה 'צריכה או אינה צריכה' ולא לומר שודאי אינה צריכה מטפחת. ואם כן מבואר שהדין דין אמת שאינה מטמאת את הידים ולכך אינה צריכה מטפחות. ואפשר שעל זה סמכו העולם שאינם נזהרים מלאחוז המגילה ערום. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תשעא), שבשאר כתבי הקדש מותר ליגע בלי מטפחת, וכתב שכן נהגו ולא ראינו מימינו מי שיהיה נזהר בזה.
אך בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קג) הסתפק בדבר, וכתב שמדברי הגמרא במגילה נראה שמגילת אסתר מטמאה את הידים ואין ליגוע בה בלי מטפחת, כיון שברוח הקודש נאמרה, והסתפק בדעת הרמב"ם שהשמיט הלכה זו אם הוא משום שסובר שאינה להלכה או מטעם אחר. ודחה הראיה הנ"ל מסוגייתנו, וכתב שאפשר שבאמת מטעם זה הקפיד עליהם רב יהודה, לפי שנקט שגם מגילת אסתר צריכה מטפחת [וכן פירש מהרש"א בחידושי אגדות בסוגיין, ושלא כפירוש רש"י הנ"ל]. ובהגהות חתם סופר (או"ח סי' תרצא ס"א) הביא דבריו, והעיד על רבו הגה"ק רבי נתן אדלר זצ"ל שכן היה נוהג והיה נזהר בעת קריאת המגילה שלא לנגוע בה בלי מטפחת.
