מקח טעות במכירת בית בא"י לגוי
במשנה: החובל את הריחים עובר משום לא תעשה וחייב (בבא מציעא קטו, א).
בשו"ת בית שלמה (ח"ב סי' קצד-ה) נשאל על יהודי שקנה מעכו"ם שתי וערב שהיו קבועים בו אבנים טובות, והיהודי לא ידע שיש איסור בדבר, ואחר שכבר נתן המעות לעכו"ם וגם קבלו לרשותו נודע לו שאסור, ותיכף הלך לעכו"ם ונתן לו את האליל ושברו העכו"ם, וחזר הישראל וקבלו ממנו ועשה מהאבנים הטובות תכשיט לאשה.
וכתב שם הרב השואל כמה סניפים להתיר זאת, ואחד מהם הוא עפ"י דברי המשנה למלך (ע"ז פ"ו) לענין אם מכר ישראל לחבירו עבודה זרה והישראל לא ידע שיש בזה איסור, הדמים מותרים משום שהמקח היה בטעות והדמים חוזרים.
והשיב לו הבית שלמה שכאן אין זה מקח טעות, שהרי ידע שיש שם ע"ז רק שלא ידע שאסור לקנות ע"ז. אך למעשה חזר בו הבית שלמה מפסק זה עפ"י דברי תוס' בסוגיין (ד"ה וחייב) שתמהו על הנאמר במתניתין שחובל רחיים לוקה, וחשיב בגמרא לאו הניתק לעשה, ותירצו שמכיון שהיה שוגג שאם היה יודע שהוא אסור לא היה חובלו הרי זה זכייה בטעות וחוזרת, הרי בפירוש שהנוטל משכון בשגגה ואם היה יודע שאסור לעבוט מהלוה לא היה עושה כך, נחשב לטעות אף שהטעות הוא לא בחפץ כי אם בגלל האיסור, וכמו"כ גם כאן שהיה לו טעות בגלל האיסור שבדבר הרי זה מקח טעות.
