מצא צ'ק והלה טוען שלי הוא, ובעל הצ'ק טוען נתתי לו את זה, ולא סיפק לי את הסחורה
בגמ': ונמלך עליהן שלא לתנן (בבא מציעא יח, א).
שאלה נשאלה בבית המדרש: המוצא צ'ק ברחוב, של ראובן, וכתוב בו לפקודת שמעון, כשהתקשר לראובן לברר פרטים על שמעון, אמר לו ראובן אל תתן לו את הצ'ק, כיון ששמעון הוא נגר פלוני, ונתתי לו את הצ'ק, על מנת שיביא לי ארון ספרים, ושמעון לא סיפק לי את הסחורה לרצוני, ואני רוצה ללכת עמו לדין תורה, ואיני רוצה ששמעון יהיה מוחזק, כשהתקשר לשמעון אמר לו שמעון שהוא הביא לו את הארון כמו שסיכמו, ולכן הוא רוצה שיתן לו את הצ'ק כדי שבדין תורה, יהיה מוחזק, למי יתן את הצ'ק?
בחשוקי חמד כתב על כך כדלהלן: כתב השו"ע (חו"מ סימן סה ס"ט) המוצא שטר בכלי, יתננו למי שנותן סימן בכלי. והקשה הקצוה"ח (סק"ט) מה מהני דהא חיישינן כיון דנפל איתרע, והיינו כיון דלא נזהר לשומרו מסתמא פרוע הוא, וא"כ נהי דנפל מן המלוה אכתי נימא פרוע הוא מדלא נזהר לשומרו, ואולי יש לומר כאן לא שייך כיון דנפל ולא נזהר לשמרו שמע מינה פרוע הוא, דהא חזינן שנפל ממנו גם הכלי, ע"כ אונס היה באבידה.
ובאמרי בינה (סימן ס) תירץ שאנו דנים רק למי שייך הנייר, ואין דנים אם פרע אם לאו, ולאחר שאנו יודעים למי שייך הנייר, נותנים לו, וממילא יכול לגבות בו.
ולפי זה בעניננו נראה שלשני התירוצים יתננו לשמעון, כיון ששניהם מודים שממנו נפל, ואין אנו חוששים מדנפל איתרע, שהרי כיון שצ'ק אף אם לא סיפק לו את הסחורה הרי הוא שוה כסף, א"כ חזינן שהוא אבידה, ולא חיישינן מדנפל איתרע, וגם לתירוץ האמרי בינה, כיון שהנייר שייך לשמעון שממנו נפל, מחזירין לו, ואין דנים אם מגיע לו הכסף או לאו.
אך עדיין יש להסתפק שאולי יש לראובן מגו שלא היה אומר למוצא מי זה שמעון, וי"ל שאין כאן מגו, שהרי היה יכול לגלות זאת מעצמו בבירור קטן, וחשש ראובן שאז יחזירו לו, ולכן גילה לו ואמר לו שלא שילם, וצ"ע.
