מעלת כתיבת חדושי תורה
בגמ': 'אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו' (בבא בתרא י, ב).
בסוגיין 'אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו'. במהרש"א (ח"א ד"ה שהיו) כתב, יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים.
וכן כתב בספר 'יוסף אומץ' (יוזפא, ח"ב שער התווך) בשם המטה משה, עיקר הלימוד המקוים ביד האדם הוא כשכותב דבריו, ורמז לדבר 'כי תשמרם בבטנך', ראשי תבות 'כתב'.
ובספר חסידים (סי' תקל) הפליג בענין זה יותר וכתב, כל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו, כי לא גלה לו אלא לכתוב דכתיב (תהלים כה יד) 'סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם', וכתיב (משלי ה' טז) 'יפוצו מעינותיך חוצה'.
ואילו בספר שפתי כהן על התורה, (לרבי מרדכי הכהן מארם צובא, הקדמה דף ג) כתב שהמונע מלכתוב חדושי תורה הוי בכלל כובש נבואתו שהוא בחיוב מיתה.
ובפלא יועץ (ערך חידוש) כתב בשם המפרשים, עכשיו שאין ביהמ"ק קיים ואין קרבנות הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, ואסמכוה אקרא (תהלים מ, ז-ח) 'עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי'. ועתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו חידושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו, ועי' עוד שם במעלת ענין זה.
ובאורחות צדיקים (שער טו) כתב, וצריך זריזות לכתוב ספרים אשר הוא צריך ללמוד מהם, או כשיראה או כשישמע דבר חידוש יהיה זריז לכותבו ולא ימתין עד שישכח מלבו.
והפמ"ג בספרו נטריקן (ריש קו ג) כתב, מי שזכה וחננו הקב"ה בשכל צח וניצוץ טהור כברק אחר ברק רוח נבואה המאיר עליו משמים ומעוררו על איזה חקירה וחידוש דין, אם לא ירשום מיד ויתעצל ודאי ישכח ופסידא דלא הדר, כי דברים גשמיים אם ישכח יצוייר שיזכור אח"כ בזמן מה בראותן אותן הדברים בעיניו ודמיונם, משא"כ בשכל הקודש רוחני במה יזכור אם לא ירשום מיד, ואם יזדמן בשבת קודש עכ"פ יעשה סימן בספר בקומו קצת זכרון וטוב לו.
ובס' קב הישר (פנ"ג) כתב, 'קנה לך חבר' (אבות פ"א מ"ו), רמז על הקולמוס יהא לך חבר שתכתוב מה שתחדש. ובאור צדיקים למהר"מ פאפירש (סי' כב אות טו) כתב, כאשר כותב את תורתו קונה הוא קנין בתורה עד שאין לך קנין עיקרי גדול מזה. וע"ע בכת"ס (יו"ד סי' קו).
ובשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' קד) כתב בפירוש תיבות 'ללמוד ללמד לשמור ולעשות', 'לעשות' הכוונה לכתוב חדושי תורה. ועי' שו"ת נפש חיה (סי' עה) שבכתיבת חידו"ת מקיים מצות כתיבת ס"ת.
וכתב החזו"א באגרות (ח"א אגרת ד) שכתב, קבע נא הערותיך בספר מכורך למען תהיינה לך למשמרת וזה חזוק לעיון וכו'.
