מלוה שטוען שהלוה פרע חובו במטבעות מזויפות
בגמ': איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע וכו' (בבא קמא קיח, א).
בט"ז (חו"מ סי' עה בסוף הסימן) שאדם שפרע חוב לחבירו, ואחרי הפרעון בא המלוה עם מטבע מזויפת ואמר שהוא ממעות הפרעון והלוה אינו יודע, לא מקרי איני יודע אם פרעתיך כיון שודאי היה מעשה פרעון אלא הוי כתובעו המלוה תביעה חדשה והלה אומר איני יודע אם אני חייב לך ופטור מלשלם.
אך בפתחי תשובה הביא שהש"ך (סי' רלב ס"ק טו) ועוד אחרונים חולקים על זה, וכמה מסכימים לדעת הט"ז. ובספר נתיבות השלום (ארחות משפט נתיב יז אות יד) כתב שדעת רוב האחרונים כדעת הט"ז, ובספר חוקי משפט (חתן המג"א אות א) הביא שדיינים בזמנו הורו כהט"ז, ובערוך השולחן (שם בסוף הסימן) כתב שגדולי האחרונים נחלקו בסברא זו והדעת שלו נוטה יותר לדעת הט"ז, ומסיק למעשה לעשות פשרה.
בבירור הלכה (חו"מ ח"א סי' עה שם) האריך בזה, והביא שדעת הרי"ף בתשובה שאם המלוה אומר שברי לו שהמטבע היתה מזוייפת והלווה אומר שאינו יודע הרי זה כאינו יודע אם החזרתי לך וחייב להחליף לו למטבע אחרת, וכן הביא שדעת הרבה אחרונים, עיי"ש.
