מכירת חמץ לעכו"ם שיש לו בן שנתגייר

בגמ': אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית וכו' (נדרים ג, ב).

בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קנד) נשאל אם מותר למכור החמץ לפני הפסח לעכו"ם שיש לו בן שנתגייר, לפי מה שקיי"ל גר יורש בנכסי אביו מדרבנן וא"כ ניחוש שמא ימות הגוי בפסח ונמצא שבנו שהוא יהודי יורש חמץ בפסח..

והשיב, שאין לחשוש בדבר מכמה טעמים, ראשונה לפי שהטעם שקיי"ל שגר יורש את אביו מדרבנן אינו אלא בכדי שלא יחזור לסורו ולא תקנו לו שירש אלא היתר ולא איסור. וכיון שכן אם ימות יורש איסור לא תקנו לו איסורא, ומפורש כן בקדושין (יז:). שנית, מבואר בנו"ב (מהדו"ק או"ח סי' יט) שאיסורא לא ניחא לאיניש לקנות וא"כ היורשים לא זכו בו בחמץ כל ימי הפסח עד לאחר הפסח שאז חלה הירושה . ועוד שבעיקר טענתו שחוששיים שמא ימות הנה מבואר בגיטין (כח.) רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ועיין תוס' (קידושין מה: ד"ה בפי') ששמא ימות חיישינן ומיהו לזמן קצר לא חיישינן, ועיין בתרומת הדשן (סי' לה) שיש להמתין מלברך ברכת הלבנה עד מוצ"ש ולא חיישינן שמא ימות בזמן מועט.

ובגדר זמן מועט עיין שעה"מ (סוכה פ"ד) כמה מקרי זמן מועט ופי' פחות משלשים יום מקרי זמן מיעוט, ושלשים יום מקרי זמן מרובה.

אך הקשה שם מסוגיין שאמרו 'אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית', וכתב שיש ליישב שודאי כשהדבר נוגע לכל ימי חייו היות שוודאי באיזה זמן ימות, כה"ג חיישינן בכל עת שמא זה הוא הזמן, משא"כ כשבאנו לחשוש רק על זמן מסוים ומוגבל והוא זמן מועט כה"ג אמרינן מיתה לא שכיחא, ולחוש סתם על אדם שחזקתו חזקת חיים שימות בעוד כמה רגעים בסתם לא חיישינן, וממילא שמא ימות הגוי בפסח לא חיישינן שהוא זמן מועט.