מכירת בכור או חמץ בלי ידיעת הבעלים
בגמ': הוא דאמר כצנועין (בבא קמא סח, ב).
בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' נב) כתב, שאם אדם מכר פרה מעוברת של חבירו לכותי בלתי ידיעת בעליו, כדי לפטור הוולד הנולד מדיני בכורה, נראה שהוא מכירה משום שזכין לאדם שלא בפניו, והוכיח כן מהתוס' בסוגיין (ד"ה הוא דאמר) שמחללים נטע רבעי ומעשר שני של חבירו שלא מדעתו, משום שזכות היא לו.
וכן לענין חלה מבואר בשו"ע (יו"ד סי' שכח ס"ג) שאם הפרשת חלה היא זכות לבעל העיסה, כגון שהיתה עיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו, אף שאינו נעשה שליח בלתי רשותו לענין תרומה, אולם באופן שזכות הוא לו נעשה שליח שלא מדעתו, א"כ כמו"כ לגבי בכור.
לפי זה כתב הפנים מאירות שכן הדין בחמץ, אם לא היה הבעל הבית בביתו ומכר איש אחר חמצו, הרי הוא כשלוחו, כיון שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.
בפתחי תשובה (יו"ד סי' שכ סק"ו) הביא דברי הפנים מאירות, והביא גם תשובת חינוך בית יהודה (סי' פא) שכתב, בדבר בכור שמכרה אשת בעל הבית לעובד כוכבים בפרוטה, שיש להסתפק אם מכירתה מכירה, שהרי אין ביד אשה למכור משל בעלה, אם לא שנאמר אנן סהדי שרוצה הבעל בזה, ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית פשוט שאין בזה מיחוש. ועיין בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קסא) מה שדן בדברי הפנים מאירות.
