מו"ץ שאינו בקי בכל מקצועות השו"ע

בגמ': ר' אחי הוה ממונה אגיטי  (גיטין ד, ב).

בסוגיין מבואר שלאחר חורבן בית המקדש אין שיירות מצויות בארץ ישראל, מפני שלא שכיחים עולי רגלים.

בסוגיין. ר' אחי הוה ממונה אגיטי. בברכי יוסף (יו"ד שיורי ברכה סי' רמב סק"ח) כתב מפי השמועה, שבכמה מערי אשכנז נוהגים למנות מלבד הרב אב"ד ובית דינו שמיוחדים לדיני ממונות וגיטין, עוד ממנים חכמים להורות בדיני איסור והיתר בלבד וכו', והוא מנהג ותיקין, כי בית דין שמתמנה על חלק פרטי כל מעינותיו ומחשבותיו במקצוע ההוא, והוא בקי מאד בדינים ההם ובפרטיהם, וכן ייסד מהרימ"ט בקושטנדינא, שמלבד הבתי דין לדיני ממונות, ממנים חכמים לאיסור והיתר. ובחולין (נה:) אמרו אשכחן שאלתינהו לרבנן טרופאי, ופרש"י, מורי הוראות על הטריפות.

והנה בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' רמה) כתב, עפ"י דברי הרמב"ם (סנהדרין פ"ד ה"ח) שכתב שצריך הנסמך להיות ראוי לכל הדברים, שיש מקום עיון על מה שנוהגים לתת סמיכה על הוראת איסור והיתר לבד, אף שאין הנסמך יודע בדיני ממונות ושאר הלכות התורה. אמנם העיר שמרש"י בתמורה (טז. ד"ה ואיש תככים) נראה שאף מי שאינו מושלם בכל ההלכות ראוי לסמיכה. וציין להגהות הגר"א (על רש"י שם) שתמה על דבריו של רש"י.

ובשו"ת נטע שורק (יו"ד סי' ז) התרעם על מה שנהגו ליתן היתר הוראה בדיני ושט וצומת הגידין, כי בעיניו ראה שהשו"ב שיש להם היתר על הוראת הוושטין גס לבם בהוראה, ומורים כל הוראות איסור והיתר ושאלות נשים, אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קעח) כתב, לענין שימוש הוראה למתלמדים, באמת אי אפשר לקבוע זמן כמה צריך לעשות שימוש, כי מה שמשמש יותר, מתלמד יותר ע"י המקרים המשתנים המתחדשים יום יום, ועלי להזהיר ולעורר כבוד הרבנים היושבים על מדין, לבל יקבלו מתלמדים להוראה רק אחרי שעמדו עליהם כי תלמודם בידם והם בקיאים בחלקי הוראה הנצרכים, דהיינו ח"א מיו"ד כמעט בשלמות, ומח"ב מיו"ד עכ"פ הל' נדה ומקואות, הל' ס"ת ועוד, וחלילה למסור הוראה בישראל ללומדים קצת מתוך קיצורים, או למי שעוסק רק בגפ"ת ולא עסק בפסקי השו"ע והפוסקים שהם קובעים לדורות.

יש לציין שכל זה אמור בנוגע למורה הוראה שדי אם בקי בהנ"ל, אולם כמובן שבכל דור ישנו אדם גדול שיודע ובקי היטב בכל התורה כולה, והלכה כמותו, וכמו שכתב נכדו של החתם סופר בספרו חוט המשולש (עמוד צז) 'כחצים ביד גבור, עד מהרה ירוץ דברו, עפ"י רוב עוד באותו יום שבאה השאלה השיב [החת"ס] תשובתו הרמה, ופעם שאלו אבא מאוה"ג זצ"ל [הכתב סופר], אבי, האיך אתה מרהיב בנפשך עוז להורות חצים למרחוק ולהשיב לשואלים דבר ה' מיד בבוא השאלה לידך, אפילו בחמורות, ולא תתיירא שבחיפזון תחטיא המטרה, והשיב לו, ידעתי בני ידעתי כי לא דבר קטן הוא ושמעתתא בעי צלותא, אבל דע בני בכל דור ודור העמיד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם, להאיר להם הדרך להשיב על שאלותם ולהתיר ספיקות שלהם, ויען כי רובם ככולם שואלים דבר ה' מפי, נראה בעליל כי מן השמים מסכימים על זה, וב"ה למדתי ככל הצורך וכוונתי בלתי לה' לבדו ולא זולת, על כן אינני חושד להקב"ה שיכשילני ח"ו, ובוודאי יסכים להוראתי ואם הראייה לפעמים אינו אמת, מ"מ הדין אמת הוא'.