לא תלין בפועל גוי
במשנה: גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו וכו' (בבא מציעא קיא, א).
הרמב"ם בספר המצוות (עשה ר) כתב, שגם בעכו"ם יש מצוות עשה של 'ביומו תתן שכרו', ובשדי חמד (פאת השדה כללים מערכת ב סי' כו) כתב לתמוה שבסוגיין מבואר שרק בגר תושב יש מצוה זו, ומנ"ל לרמב"ם חידוש זה שגם בעכו"ם הדין כן.
כיוצ"ב כתב גם החינוך (מצוה רל) שבאינו יהודי ג"כ יש מצוות ביומו תתן שכרו, ועיין במנ"ח מה שכתב בזה.
בענין זה כתב האדר"ת (סדר אליהו עמוד קה), בראשית ירח אלול בשנת תר"ס, בטרם עזבי את העיר 'ריגא' נתתי לרופא אינו יהודי לתקן את השינים המלאכותיות שלי, ובעת גמרו לא רציתי לתת לזוגתי תחי' לשלם לו, מפני שעלה ברעיוני דברי בעל ספר החינוך ז"ל שגם באינו יהודי יש מצות 'ביומו תתן שכרו', וא"כ מצוה בו יותר מבשלוחו, וחשבתי לומר שמצוה בו גם יותר מאשתו אף שהיא כגופו.
אבל כמדומני שנענשתי בזה, שאני נדברתי עמו בעד עשרה רובל, והיא זוגתי תחי' הושווה עמו גם בעד תיקון שיני נכדתנו הילדה תחי' לאוי"ט, אחד עשרה רובל, ואני לא ידעתי מזה, ושלמתי לו י"ב רובל והוא קיבלם ברצון, וכמובן לא גילה לי מזה ולא החזיר לי רובל אחד, ונחמתי בליבי על הפסד הרובל, וגם על הלא תעשה של לא תחנם, ואמרתי אל תצדק הרבה, המקום ימלא חסרוני.
