כרטיס הגרלה של צדקה מכספי מעשר
במשנה: אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים (בבא מציעא לה, ב).
האגרות משה (או"ח ח"ד סי' עו) כתב, שמותר לקנות כרטיס הגרלה של מוסד צדקה מכספי מעשר כספים.
אך כתב, שיש לחלק בזה בין שני סוגי הגרלות עיקריות, והוא שאם ההגרלה נעשית באופן שמספר הכרטיסים מצומצם מראש, ובכל אופן לא ימכרו יותר כרטיסים ממספר זה, אז אסור לקנות את הכרטיס מכספי מעשר.
והטעם, כיון שבאופן זה שייך למוד מראש את שווי הכרטיס, לפי הסיכוי שלא לעלות בגורל שהרי מספר הכרטיסים ידועים, ונמצא שיש כאן כעין מכירת שטר חוב, ולפיכך מכירת הכרטיס איננה נידונת כתרומה למוסד אלא כקניית אפשרות זכיה בהגרלה, לפיכך אין לקנותו מכספי מעשר.
אך אם הגרלה נעשית באופן שידוע מראש שאין הגבלה על מספר הכרטיסים שימכרו, ומתחילה נקבע שימכרו במשך זמן הקבוע, אף מספר כרטיסים רב, באופן זה יש לדון את קניית הכרטיס כתרומה רגילה למוסד זה, כיון שאי אפשר לשום את שווי הכרטיס מאחר ואין אנו יודעים כמה כרטיסים ימכרו ומהו סיכוי של כרטיס זה, ולפיכך, על אף שיש כאן אפשרות זכיה גם כן, אין הדבר מגרע מהצדקה שיש בדבר, ומותר לרכוש הכרטיס מכספי מעשר.
אך יצא האגרות משה לדון בדבר החדש, באדם שרכש כרטיס הגרלה מכספי מעשר באופן המותר, מה הדין אם אותו כרטיס אכן עלה בגורל וזכה בסכום כסף או כל דבר אחר, למי יהיה שייך הפרס. וכתב, שנראה לומר שהפרס יהיה שייך לקונה ולא לכסף מעשר. והטעם, שכיון שמהות ההגרלה אינה רכישת אפשרות זכיה, שהרי אין הרוכש יכול לשער מה סיכוייו לזכות [מאחר ומספר הכרטיסים אינו מוגבל וכדלעיל], לפיכך אין לדון את נתינת הפרס כזכיה בגורל אלא כמתנה המשמשת ביד גבאי הצדקה בכדי לעודד רוכשי כרטיסים, נמצא שיש לדון את נתינת הכסף כמתנה שאינה קשורה לכרטיס ההגרלה, והדין נותן שהזכיה תהיה שייכת לו לגמרי. אך הוסיף, שמן הראוי הוא שיחזיר את דמי הכרטיס למעשר הכספים, וכמו כן מוטב אם יתן את המעשר שמפריש מדמי הזכיה, למוסד שעשה את ההגרלה.
אכן, בשו"ת אבן ישראל (סי' סד) חלק על האגרות משה בנקודה זו, והביא ראיה לדבריו מסוגיין, שמצינו בדברי רבי יוסי שאינו יכול לעשות סחורה בפרתו של חבירו, וכמו כן לא יוכל לעשות סחורה בכרטיס הגרלה של מעשר כספים. והריוח מההגרלה שייך למעשר כספים.
כמו כן כתב, שנראה שאין לדון את הזכיה כמתנה בשביל שיקנו כרטיסים, וכפי שנקט האגרות משה, כיון שכבר הופרשו מעות מעשר אלו ואין צריך להמריצו לתת צדקה, ומה שממריצים אותו ליתן דוקא למוסד זה, אין בדבר מצוה גדולה יותר מאחרים.
