כרוב אם צריך בדיקה מתולעים
נאמר בתורה (בפרשתנו - שמיני, יא, מא) 'וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל', מפסוק זה דורשים חז"ל (חולין סז.) שרק שרץ שהלך על הארץ אסור לאכלו, אבל תולעת שנוצרה בפרי מותרת כל עוד לא פירשה לאויר העולם. אולם זה דווקא בפרי תלוש, אבל פרי המחובר לקרקע התולעת שבתוכו נחשבת שורצת על הארץ שהרי הפרי מחובר לארץ, ואסורה באכילה אף שמעולם לא יצאה לאויר העולם, ולוקין על אכילתה. ותולעת שיש עליה ספק מתי נולדה אסורה. כן מבואר ברמב"ם (מאכ"א פ"ב הל' יד-טו) ושו"ע (יו"ד סי' פד סעי' ד-ז).
ולענין תולעת הנמצאת בכרוב, יש שלמדו מרש"י בסוגייתנו שהיא אסורה בוודאות. שעל דברי רב יהודה 'האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא מלקינן ליה משום שרץ השורץ על הארץ', פירש רש"י (ד"ה ביניתא) דהיינו שאוכל תולעת הנמצאת בכרוב. והתוספות (ד"ה ביניתא) הקשו פשיטא שלוקה עליו שהרי שרץ גמור הוא. ובספר לשם זבח (בתוס' שם, ישוב השני) יישב את דברי רש"י, שמדובר בתולעת שנמצאה בכרוב תלוש, ויש צד לומר שגדלה בתלוש ואינה בכלל 'שרץ השורץ על הארץ' ורק מספק יהא אסור לאכלו, ומחדש רב יהודה שדרך הכרוב להתליע כבר במחובר ואסורה בוודאות ולוקין עליו, [שאילו היתה אסורה רק מספק לא היו לוקין על אכילתה].
ויש חילוק להלכה בין אם האיסור הוא מחמת שאנו יודעים שדרכו להתליע במחובר או שרק מספק הוא אסור. וכמבואר בפרי מגדים (יו"ד שם שפ"ד ס"ק כא), שפרי שאנו יודעים עליו שדרכו להתליע במחובר אסור לאכלו בלא בדיקה מתוכו שמא יש בו תולעת [כדין השו"ע (שם ס"ח)], אמנם כשאין ידוע אם דרכו להתליע במחובר או בתלוש ואיסורו הוא רק מספק אין חיוב לבדקו קודם האכילה כשאין רואין בו תולעת.
אמנם אין זה מוכרח בפירוש רש"י, כי אפשר כמו שכתב בלשם זבח בתירוץ הראשון, ובערוך לנר (תוס' שם), שרב יהודה אמר את דבריו באופן שיודעים שהתולעת נוצרה בכרוב המחובר לארץ, וחידושו הוא עצם הדין שתולעת שנוצרה בפרי מחובר לוקין עליה אף קודם שפרשה לארץ, ומשום שיש חולקין על דין זה.
בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' ג אות ד) ביאר חידושו של רש"י, שלשיטתו (חולין פג:, עיי"ש) דין זה ששרץ שנוצר בפרי מחובר נחשב 'שורץ על הארץ', הוא דווקא אם הוא יכול להלך בתוך הפרי, משא"כ אם הוא במקום צר ואינו יכול לרחוש שם אינו אסור, כמבואר בשו"ע (שם ס"ו), ולכן בא רש"י לחדש שבכרוב גם אם עליו מונחים זה על זה ודבוקים זה בזה עדיין יש ריוח בין אחד לשני, או שיש מקומות שאין העלים דבוקים כל כך, ותמיד יכולה התולעת לרחוש בתוך הכרוב.
ובקנאת סופרים על ספר המצוות לרמב"ם (שורש תשיעי, הלאו השלישי) כתב בדעת רש"י, שתולעת שבכרוב אסורה בוודאות מטעם אחר, משום שהיה ידוע אצלם שאין התולעת נולדת בתוך הכרוב אלא נכנסת אליו מבחוץ, ולכן אף אם התליע כשהיה תלוש אסור משום שכבר שרץ על הארץ לפני כן. ודייק כן בלשון רש"י שכתב 'תולעת הנמצאת בכרוב' ולא 'הנולד בכרוב'.
וראה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' לה, או"ח ח"ד סי' צא אות ג) לענין בדיקת הכרוב באמריקא, שבזמנו הכרוב היה נקי לחלוטין ולהבדיל מאירופה שהיה נגוע, וכתב שמ"מ לכתחילה יש לבדקו, משום שמה שאין בהם תולעים הוא לא מצד עצם המין שהוא משונה במדינה זו לענין תולעים, אלא משום שבעלי הגנות עושים מעשה בשעת הזריעה ובשעת הצמיחה למנוע ממנו תולעים, ולכן הוא כדין רוב התלוי במעשה שאין הולכין בזה אחר הרוב כמבואר בבכורות (כ.), משום שיש לחוש שמא לא עשו המעשה, עיי"ש. אלא שנידון זה עדיף, משום שאם יהיו תולעים בכרוב לא ירצו לקנותם וחזקה על כל בעלי הגנות שיעשו מה שהוא לטובת פרנסתן, שהרי אומן לא מרע אומנתו, ועל כן אין לאסור כשלא בדקו, אבל לכתחילה יש לבדוק. אך הוסיף שמספיק בזה בדיקה קטנה, שהיא לחתכו בכמה מקומות. ולכן כתב שלקנות אצל גוי או יהודי מחלל שבת סאלאט שעושים עם כרוב, הוא דיעבד שאין לאסור אותם, ואין לערער על אלו הקונים ממנו אם ברור שאין שם חשש איסורים אחרים, אך בעלי נפש מן הראוי שיחמירו על עצמן.
