כלה שהתברר שהיא יותר מבוגרת ממה שאמרו
בגמ': כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים (כתובות עה, ב).
בסוגיין, כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ולקמן (עה) הוסיפו עליהן בנשים ריח רע וזיעה וריח הפה וכו', וכן נפסק הדין בשו"ע (אהע"ז סי' לט ס"ד).
והנה ברמב"ם (ביאת מקדש פ"ו ה"ז) כתב, אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף, כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו או שניקבו מעיו, אע"פ שנעשה טריפה, עבודתו כשירה, שנאמר שבר רגל או שבר יד, מה אלו בגלוי אף כל בגלוי. וכיון דרק המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, הרי לכאורה מפורש דאין מחלות פנימיות נקראות מום כמבואר ברמב"ם להדיא.
אבל הרי מצאנו בטור (אהע"ז סי' לט) שנחלקו במשתנת במטה או במצורעת אם הוי מום, והרי דברים אלו אינם מומים בכהנים, ובתש' חות יאיר (סי' רכ, הו"ד לעיל ס:) כתב דבודאי יש הרבה מומים דהוי מומים בנשים ולא בכהנים וזה תלוי בדעת בני אדם, ואם בין בני אדם הוא מום גדול ושינוי רב, ודאי הוי מום בנשים. וכל שמצד הסברא הוא חסרון, ודאי למום יחשב וראיה ממשתנת במטה ומנוגעת. ובערוך השולחן (סי' לט) כתב וז"ל, שודאי איכא מומים הרבה חוץ מאלו ומחלות מדבקות וכן מחלות המוסתרות.
ועיין בשו"ת אשר לשלמה (סי' סב) במה שהאריך לדון מדברי הב"י הט"ז ומהרנא"ח לגבי מומים שלא הוזכרו במשנה.
והנה בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' יג) נשאל בבחור אחד שהתקשר ובא בקשר שידוכין עם בתולה אחת וכאשר חקרו קודם כתיבת התנאים על שנות העלמה אצל מכיריהם השיגו בחקירה שהיא כבת כ"ח שנה, אולם כעת נודע להם שהיא בת ל"ח שנה, וחושש ג"כ אולי היא בת ארבעים, ועל כן נפשו בשאלתו אם יש לו בכח ע"פ התוה"ק לנתק הקשר.
והשואל העיר ע"ז ממה שאמרו בסוגיין, כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים יתר עליהן נשים וכו'. והנה כהנים אינם נפסלים בשנים כמבואר בש"ס (חולין כד), וא"כ אם נאמר ששנים הוי מום בנשים א"כ הגמ' היתה צריכה להזכיר בין המומים שנוספו בנשים גם ענין זה, שהיא יותר מבוגרת ממה שאמרו.
ובדובב מישרים השיב, אין זה קושיה משום שבכתובות (בסוגיין) לא חשיב רק מומין שבגוף, אבל דברים שאינם מומין שבגוף אלא שהם חשובים מום במקח משום שדרך בני אדם להקפיד עליהם לא קא חשיב. והאריך שם עוד לבאר שבכל אחד המומים שבו הם לפי עניינו, והיינו ששנים אינם מום בכהנים, אך בלויים הוא מום כיון שהיו נושאים משא בכתף, ואינו משום גזירת הכתוב אלא משום שחלושי כח אינן ראוים לעבודה קשה, ונמצא שבכל אחד דנים לפי עניינו, ועל כן בנשים הרי זה מום במקח משום מצות פריה ורביה כדברי הש"ס בב"ב.
והנה בשו"ת חלקת יעקב (אהע"ז סי' פ) נשאל אודות דין ודברים בין המשודך ומשודכת שהיו משודכים זה כשלש שנים, וקודם החתונה נתוודע להחתן שרימו אותו בשנות הכלה בחמש שנים, שאמרו לו בשעת החיתון שהיא בת כ"ח והיא צריכה להיות כעת לפי החשבון בת ל"א, ונתודע שהיא כעת בת ל"ו שנים, ורצה לנתק הקשר בטענתו, זאת יען כי היא זקנה ממנו עם שש שנים כי הוא כעת בן שלשים לכח והיא כבר בת ל"ו.
והשיב, שבסוגיין לא הוזכר דבר זה למום, והיות שעדיין אינה בת מ' שנה [עיין ב"ב (קיט:) שבת ארבעים שעדיין לא נשאת שוב אינה יולדת] והיא עדיין ראויה להיבנות אין זה טענה לדחותה, והביא שכן מבואר במהרש"ם (ח"ד סי' עז) בחתן שהטעו אותו שהכלה בת י"ח ונתברר שהיא קרובה לשלשים דמאחר שעדיין ראויה להוליד אסור לבטל הקשר, עי"ש.
אכן הביא שם בשם ספר לב יהודה שנשאל בשאלה כזו, העלה על פי המבואר בתפארת ישראל (אבות פ"ה אות קסה) שכתב שבהגיע אדם לשלשים שנה, כבר נתבטל הכח שבגוף בכל האפשרי, ואין בו עוד כח עלומים, וא"כ הרי זה חשיב שהטעו אותו, ובפרט שאשה משועבדת לבעלה למלאכה וכו' ומ"מ לאחר נישואין חכך להחמיר דלא הוי מום משום חומר א"א.
אך בחלקת יעקב שם כתב שם לדחות דבריו, עיי"ש. והוסיף בזה עוד סברא שהיות והיו משודכין ג' שנים ובקל היה יכול להתודע אודות השנים כי בימינו כל אחד נכתב בפנקס המדינה והוי כמום שבגלוי דמסתמא ידע, ועיי"ש עוד טעמים בזה שלא הוי מום.
