כיצד הניח הנזיר תפילין על שערותיו
במשנה: מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון, נזיר עולם - הכביד שערו מיקל בתער... נזיר שמשון - הכביד שערו אינו מיקל... (נזיר ד, א).
בשולחן ערוך (או"ח סי' כז ס"ד) פסק המחבר, לא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, בין בתפילין של יד בין בתפילין של ראש.
במחצית השקל (שם סק"ד) כתב שמי שיש לו שערות ארוכות הרי זה חציצה, ובאחרונים (מור וקציעה, קצור שולחן ערוך סי' י ס"ד, כף החיים סי' כז ס"ק טו, משנה ברורה ס"ק טו, ועוד) נקטו כך להלכה.
כמו כן בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת חיי שרה אות ה) כתב, לא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, והאחרונים ז"ל פקפקו במגדלי שער הרבה בראשם, דכיון שגדלים הרבה, ליכא למימר היינו רביתייהו וכו', והם חוצצים כשלובש התפילין עליהם, וצריך להזהיר המון העם בדברים אלו, במצוה רבה ויקרה זו.
אמנם בערוך השולחן (שם סי"ד) כתב, יש רוצים להחמיר גם כשהשיער גדול מאד שהוא חציצה, ואיני רואה בזה שום טעם, שאיזה גבול תתן להשיער, ושיער הראש כעצם הראש דמי, ואולי אם יש לו בלורית שמסבב גם צדדי השיער של מקום אחר למקום הנחת תפילין בזה וודאי יש חציצה, אבל לא השיער הטבעי הגדל במקום זה וכן המנהג פשוט, ואין לפקפק כלל בזה. וכן נקט גם בספר מנחת אהרן (כלל ח אות ח).
ובאור לציון (ח"ב פמ"ד אות יט) הביא לכך ראיה מהמבואר בסוגיין שנזיר שמשון אינו מסתפר לעולם והרי לא יעלה על הדעת שיפקיע עצמו ממצות תפילין ועל כרחך שאינו חוצץ וכל שכן המגדלים לנוי, שכל שעושה כן לנוי אינו חוצץ, וכל זה כשהרצועות מתהדקות לראשו אבל כשאין הרצועות מתהדקות אין זה נחשב הנחה כמבואר ברמ"א (סי' כה ס"ח).
והנה בהערה זו כבר עמד המלבי"ם בארצות החיים (סי' כז המאיר לארץ ס"ק יט) והקשה, כיצד הניח הנזיר תפילין על שערותיו הגדולות. ובקונטרס 'דא גזירת אורייתא' (להגאון ר' יהושע אלתר ווילדמאן) כתב ליישב, שהיות והנזיר מצווה על פי דין תורה לגדל שער ראשו, ואסור לו לגלחו, הרי השיער שלו הוא כחלק מגופו, שהרי אין בידו להתגלח, מה שאין כן כל אדם שבידו להתגלח, השיער הוא כדבר נפרד מהגוף והרי הוא חוצץ.
תירוץ נוסף כתב שם (עמוד י) הגאון ר' פנחס עפשטיין שהשער אינו חוצץ אלא מדרבנן, ולכן בנזיר אין חשש, כיון שרבנן לא גזרו שהשער חוצץ במקום מצוה ואיסור תגלחת, ועיין שם עוד שהאריך וכתב שיתכן שהנזיר לא היה מניח אלא תפילין של יד, וכשם שהכהנים לא היו מניחים תפילין כשהיו עסוקים כל היום בעבודה.
ובשו"ת קרן לדוד (סי' י) נשאל אם מותר להשאיל תפילין לאדם המגדל שער ראשו, או שמא יש לחשוש שכיון ששערותיו גדולות והרי זה חציצה לתפילין ברכתו לבטלה, והאריך הרבה בענין זה, ולמעשה נקט שאין זה דבר ברור ששערות ארוכות הם חציצה, אך לא יברך על תפילין של ראש משום חשש ברכה לבטלה, ואם לא ישמע ויברך גם על של ראש אין לחוש. ובשו"ת ארץ צבי (סי' ו) גם דן בשאלה זו, ונקט שצריך להניח את התפילין בברכה, עיי"ש. ובשו"ת עזרת ישראל (סי' צא) כתב ללמד זכות על המניחים תפילין של ראש על שערות ארוכות שאין בזה משום חציצה דהוי ליה כמין במינו שאינו חוצץ. ובספר אות חיים ושלום (סי' כז סק"ו) כתב להוכיח מהדין המבואר בשו"ע (יו"ד סי' קעח ס"ב) שמי שקרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולהדמות להם, מותר לו לגדל בלורית, ובט"ז (סק"ה) ביאר שהיינו מפני שגדרי 'ובחוקותיהם לא תלכו' נמסר לחכמים להחליט מה בכלל האיסור, וחכמים החליטו שבאופן כזה לא נאמר לאו זה, והנה אם שער מרובה חוצץ לתפילין כיצד עקרו חכמים מצות תפילין שהיא דאורייתא והתירו למי שקרוב למלכות לגדל שער ראשו, אלא ודאי שאין זה חציצה דאורייתא, אלא מדרבנן. ועיין עוד בספר בית ברוך (על חיי אדם כלל יד הערה בס"ק פו).
ובעיקר עניין גידול בלורית האריך הרבה בקונטרס 'דא גזירת אורייתא' (להגאון הנ"ל) והוכיח שיש בזה כמה איסורי תורה, עיי"ש.
