כיסוי הראש בקטנים ובעת השינה

במשנה. הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (נדרים ל, ב).

במשנה. הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות, ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים. ובגמ' ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים. מאי טעמא, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו.

להלכה נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ריז סל"ז), שהנודר משחורי הראש, אסור בקרחים ובעלי שיבה ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראים שחורי הראש, אלא האנשים.

בפוסקים האריכו לדון אם חיוב כיסוי הראש הוא מעיקר הדין או מחמת מנהג, ובמהר"ץ חיות (ד"ה אנשים) העיר מסוגיין שאמרו שאנשים פעמים מגלים את ראשם. ובצמח צדק (פסקי דינים או"ח סי' ב סק"ח) הביא דברי התוס' (ד"ה אנשים) שביאר שאין מותרים בגילוי הראש אלא באקראי. ובחת"ס (ד"ה ובחקותיהם) כתב שבזמננו מקפידים מאד מאד מבלי לגלות ראש, ומגלה ראשו פושע הוא, שלא נהגו אבותינו כן מטעם מנהג פרישות ויראת שמים או מטעם חסידות אלא מעיקר הדין כמו שכתב הט"ז (אבהע"ז סי' ח) שמאחר שעשאוהו עובדי עבודה זרה חק לעבודה זרה לילך דוקא בגלוי ראש ולכבד הע"ז בזה, א"כ נאסר לנו מן הדין ולא עדיף ממצבה שהיתה אהובה בימי האבות ומשעשום אמוריים חוק לעבודה זרה שנאה הקב"ה, ומכ"ש הך. ועיין בשו"ת יריעות שלמה (סי' יח הערה א) אריכות גדולה בזה.

והחמירו הפוסקים הרבה בדבר, וכתבו שאף בעת השינה מידת חסידות שראשו יהא מכוסה (משנ"ב סי' ב ס"ק יא), ויש שאמרו שצריך לישן בלילה עם כיםה גדולה וקשורהכדי שלא תיפול מהראש בעת השינה (שלחן הטהור), ועיין בלקט הקמח החדש (ס"ק כג).

והנה המגן אברהם (או"ח סי' ו סק"ב) כתב לדייק מסוגיין שקטנים דרכן לילך בגלוי הראש. בטעם הדבר כתב הארצות החיים לפי המבואר ברמב"ם (דעות פ"ה ה"ו) שיסוד כיסוי הראש הוא משום צניעות, א"כ קטנים לאו בני צניעות נינהו ועל כן אין צריך לכסות ראשם, אולם כתב המג"א שנכון לכסות ראשם כדי שיהא עליהם יראת שמים כדאיתא בסוף שבת (קנו:).

ובשערים המצויינים בהלכה (סי' ס"ו קו"א) כתב שאף שבשו"ע ביו"ד (שם) משמע שקטנים לא כיסו ראשם כלל, אפשר לומר שהיה מנהגם בקטנים יותר מג' לכסות ראשם בכיפה קטנה באופן שלא היה מכוסה היטב, וקטני קטנים פחות מג' היה מגולה כהמנהג, וצ"ע. והביא עוד שהמנהג בזמן הזה לא לכסות ראש הקטן קודם ג' שנים. [וע"ע בדברי יציב (ליקוטים סי' צא) מנהגם של הצדיקים בענין כיסוי הראש לקטן פחות מג'].