כוס חד פעמי לקידוש
בגמ': מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא (בבא קמא סה, א).
בספר שרגא המאיר (ח"א סי' נה) דן על כוסות העשויים מנייר אם כשרים לנט"י לסעודה, וכתב שרק בשעת הדחק גדול יש להתיר. אך הביא בשם בעל הויחי יוסף, שכתב בנוגע לכוס של ברכה שמותר גם לכתחילה לקדש עליהם שמכיון שנעשו לשתות בהם בסעודה מה בכך שהם מנייר ובזול עד שמשליכין אותן אחר הסעודה, סוף סוף לשם כך נעשו.
אמנם כתב להוכיח מדברי הרמב"ם שאם זורקים אותם לאשפה לאחר הסעודה אין להם שם כלי, והביא שגם בעל הדברי יואל אמר לו שאין לעשות בהם קידוש מפני שעומד לזורקו לאשפה לאחר השתיה, ואין עליו תורת כלי כלל. ומזה כתב ללמוד שכל שכן לנטילת ידים שאין ליטול בהם לכתחילה.
ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' לט) נשאל גם כן בענין זה אם כוסות אלו כשרים לקידוש. והשיב, שהיות וכוס של ברכה צריך להיות שלם כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קפג ס"ג), וכתב המג"א (סק"ה) שאפילו אם נשבר רק בסיס שלמטה ג"כ פסול אף שגוף הכוס שלם, וכוס של קידוש טעון כל מה שטעון כוס של ברהמ"ז, הרי לנו מכאן שצריך שיהא הכוס נאה, שרק כוס כזה כשר לברהמ"ז ולקידוש. ורואה אני שכוס של נייר שהוא רק לשעה על פעם זה לבד, הוא יותר גרוע, משום שאין לו שום חשיבות שודאי אינו ראוי לברהמ"ז ולקידוש, אך כשאין לו כוס אחר אולי יש להקל.
יש שכתבו להעיר על דברי האגרות משה, שיש לחלק בין כוס שבסיסו נשבר, שמאחר והיה עשוי מתחילה עם בסיס לכן כשנשבר ממנו הרי הוא שבור, משא"כ בכוסות נייר שכך הוא תחילת יצירתם, והוא שלם שהרי לא נחסר ממנו כלום, אפשר לקדש עליו.
ובספר טהרת הכלים (ח"א עמ' פה סט"ו) הביא דבריהם, וכתב עפ"י המבואר בסוגיין לגבי שמינה והכחישה, שאנו אומרים מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא, וכך י"ל גם כאן שמה לי חזק והוכחש ומה לי כחוש מתחילתו, סוף סוף חלוש הוא משאר הכוסות, ולא נחשב שלם.
כדעת האגרות משה שאין כוסות אלו כשרים לקידוש כתב גם המנחת יצחק (ח"י סי' כג) וביאר שכוס של נייר שהוא כלי רק לשעה גרע עוד מנשבר בסיסו, עיי"ש.
