כהן שנולד מהפנויה

בגמ': אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וכו' אלא שמשתקין אותו מדין כהונה, דכתיב (במדבר כה יג) 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם', מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו. (כתובות יג, א).

דנו הפוסקים בדין פנויה שילדה בן, ואומרת שהוולד הוא בנה מפלוני כהן שילדה לו בזמן שהיה נשוי לאחרת. ואותו פלוני מודה גם הוא שהוא בנו, ויש להסתפק אם מעלין את הבן לכהונה על פיהם.

והנה במשנה (לעיל עמוד א) אמרו היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא, ר"ג ור"א אומרים נאמנת, ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין וכו'. ובסוגיין אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וכו' אלא שמשתקין אותו מדין כהונה, דכתיב (במדבר כה יג) 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם', מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו. ופסק הרמ"א בשו"ע (אבהע"ז סי' ג) עפ"י דברי הרא"ש (כלל לב סי' טז), כהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר, ולא חיישינן שמא הפקירה נפשה לאחרים. והקשה הח"מ (סי' ד ס"ק כה) שהרמ"א שם (סכ"ו) סותר עצמו במה שכתב לענין פנויה שנתעברה שאפילו היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו, עיי"ש מה שכתב בזה.

ועיין ב"ש (סי' ד ס"ק מ) שאע"פ שהרא"ש האמינו להכשיר אפילו במקום שהיו גם ישראלים, הרמ"א לא הביא דבריו להכשיר אלא במקום שכולם כהנים. ובביאור הגר"א (סו"ס ג) כתב שטעם נאמנותו הוא משום שגם בלי דבריו אין זה אלא מעלה בכהונה. וביאר החזו"א (אבהע"ז סי' א סק"ט) שלדעת הב"ש והגר"א גם לולי דברי האב יש להכשיר את הבן לכהונה ע"י האמא שאומרת שמפלוני כהן הוא, אלא שמשום מעלה בכהונה צריך גם לדברי האב. אלא שהרעק"א בשו"ת (תנינא סי' סז) תמה היכן מצינו שברי של האם יועיל לה לעשות את הבן לכהן, שלא מצינו שהאם נאמנת אלא רק לענין זה שלכשר נבעלה, שחזקת כשרות ונאמנותה לגבי עצמה מסייע לה, אבל לא לענין שנתעברה מכהן, וכ"כ החזו"א שם שנראה שדוקא האב נאמן להכשירו לכהונה משום שבידו להאכילו תרומה, אבל האם אינה נאמנת לברר מיהו אביו כשם שאינה נאמנת לבררו לענין ירושה ולחייב על הכאתו וקללתו ולפטור מיבום.

ועיין בפני משה, דמלשון הרמ"א (סי' ג) דנקט כהן הבא על הפנויה, ולא נקט פנויה שזינתה עם כהן, משמע שבא עליה באקראי בעלמא, מש"ה לא חיישינן שמא זינתה גם עם אחר, דמוקמינן לה בחזקת כשרות, ואמרינן דמסתמא לא עברה על איסור לא תהיה קדשה. משא"כ בסי' ד דמיירי דלית לה חזקת כשרות, מש"ה חיישינן שמא זינתה עם אחרים ג"כ.

ויש שכתבו (עיין רעק"א מהדו"ת סי' נד) שאף אם יבוא אותו פלוני שטוענת עליו ויודה בפנינו שהוא זה הבועל וממנו נתעברה, והוא כהן, צ"ע אם יהיה נאמן, שהרי מן הסתם בא עליה בהיותה נדה, ואין אדם משים עצמו רשע.