ישיבת הדיינים בקבלת העדות
בספר משכן העדות (ש"ב פ"ד) חידש, שהדיינים אינם צריכים לשבת כל משך קבלת העדות אלא רק בגמר עדותם, שהרי כל היסוד שדיינים בישיבה הוא משום שעדות כגמר דין, ובגמר דין הדיינים בישיבה, וכיון שלענין חזרה העדים יכולים לחזור עד גמר עדותם, ואף עד סוף החקירה ודרישה, וכמו שנתבאר לעיל, והוא משום שעד גמר החקירה לא נגמרה העדות. הוא הדין שיש לומר כן לענין ישיבת הדיינים, שאין הדיינים צריכים לעמוד בהתחלת העדות קודם גמר החקירות, משום שתחילת חקירות העדים היא כהתחלת הדין ואינו כגמר דין שרק אז הדיינים צריכים לעמוד, ונמצא שהדיינים יכולים לישב עד החקירה האחרונה, משום שרק אז אנו אומרים עדות כגמר דין.
ודבריו הם על פי סברת הר"ן הנ"ל שקבלת העדות אינה נגמרת עד אחר החקירות, שאילו לסברת האחרונים נמצא שעדות העדים כבר נגמרה להתקבל קודם החקירות, אלא שעדיין יכולים העדים לחזור בהם מדין מיגו. [ונמצא שיש בזה עוד נפ"מ להלכה מסברת הר"ן].
[ולדעת הצפנת פענח הנ"ל שגם אחר שנחקרה העדות יכולים העדים לחזור בהם, אין הדיינים צריכים לישב כלל בעת קבלת העדות, שהרי עד גמר הדין יכולים העדים לחזור בהם, ולא נגמרה העדות עד שעה זו. אך לפי מה שביאר בדברי יציב נמצא שגם לדברי הצפנת פענח גמר קבלת העדים הוא בחקירות, וא"כ אז צריכים הדיינים לעמוד וכדברי המשכן העדות, ומה שכתב בצפנת פענח שעדיין יכולים העדים לחזור בהם אחר כך, אין זה משום שעדיין לא נגמרה עדותם, אלא משום שאם יחזרו העדים מעדותם יכולים הדיינים לעכב את הפסק שלהם].
