יום יארצייט כשבמקום הנפטר היה ג' אייר ובמקום הבן ד' אייר

בגמ': כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם וכו'. (נדרים יב, א).

בתרומת הדשן (סי' רצג) כתב רבים חלוקים בדבר הזה, יש מתענין ואומרים קדיש וברכו ביום המיתה, ויש ביום הקבורה, איזה מהן שפיר טפי, וכתב 'יראה שביום המיתה שפיר טפי, וכן הורה אחד מהגדולים ותלמידים שהיו גם מהגדולים הורו כך, וכמה גדולים ג"כ שהורו ביום הקבורה. 

והיה נראה ראייה לדבריהם מהא דאמרינן פ"ק דסוטה (יג.) גבי קבורת יעקב אבינו, דשקל חושים בן דן קולפיה ומחויי לעשו עד שנפל רישיה מיניה, וקאמר תלמודא כאן נתקיימה נבואתה של רבקה למה אשכל גם שניכם ביום אחד, ואע"ג דמיתתם לאו ביום אחד הוא קבורתם מיהא ביום אחד הוא עכ"ל. אלמא דיום הקבורה חשיב יום השכול ואנינות וצרת הלב האב והאם על הבן וכן איפכא. וכל מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו אינו אלא לזכרון יום אנינותו וצרתו, כדתניא בהדיא (בסוגיין) כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אמנם הא אדרבה משמע דיום המיתה עיקר, דבסתמא אמר כיום שמת בו אביו, ואין בלשון הזה בסתם אלא מיתה ולא קבורה. וההיא דסוטה פי' מדקא אמרינן ואע"ג דמיתתם כו', משמע דלא נתקיימה לגמרי אלא מעין זה ולהכי קאמר התם קבורתם מיהא כו', וכן אני רגיל להורות ביום המיתה.

ובשו"ע (או"ח סי' תקסח ס"ח) כתב אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו, ולא ביום קבורה.

ובמשנ"ב (ס"ק מד) כתב שכן הדין אפילו בשנה ראשונה שהאבילות של יב"ח מתחלת מיום הקבורה אפ"ה יא"צ הוא ביום המיתה ולא מיבעי אם יום הקבורה היה למחרת יום המיתה דאז נשלם הי"ב חודש של אבילות ג"כ ביום המיתה עצמה אלא אפילו היה יום הקבורה שנים או ג' ימים אחר יום המיתה דאז נמשך האבילות י"ב חודש אחר יום המיתה, מ"מ היא"צ לעולם ביום המיתה קבעינן, וי"א דבזה שיום הקבורה נמשך איזה ימים לאחר יום המיתה קבעינן היא"צ בשנה ראשונה ג"כ ביום הקבורה אבל בשאר השנים לכו"ע יקבע ביום המיתה.

והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רסא) נשאל באחד שמת אביו באמריקא בג' אייר וכאן במקום שגר הבן הי' כבר אמצע ליל ד' אייר מתי הוא נוהג היאהרצייט בתר מקום הפטירה או שמא כמקום הבן שהוא ד' אייר. והשיב, הנה עיקר החזקת יום היאהרצייט הוא מש"ס שבועות (כ.) האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ולא אשתה יין כיום שמת בו אביו, ובתו"ח (שם) שמכאן סמך על מנהג היאהרצייט להתענות וכו' וכמבואר בשו"ע (יו"ד סי' תב).

ועוד טעם שביום זה נמתח הדין, ועוד טעם שהוא סוף י"ב חודש הנזכרים במס' עדיות (פרק ב), ובמאירי שבועות (שם) מפרש כיום שמת בו אביו לא יום השנה אלא אם למשל מת אביו יום ראשון אז אוסר עצמו כל ימי ראשון וכה"ג, מכ"מ מנהג קדום הוא, ודבר פשוט לפ"ז דיום שמת בו אביו כלפי דידיה הוא ד' אייר זה נקרא יום המיתה, וא"כ גם היאהרצייט הוא בד' אייר.