טעה וקידש שם אלהים של חול בספר תורה
כתב בבית יוסף (יו"ד סי' רעו ד"ה וכתב הר"ש) בשם התשב"ץ (ח"א סי' קעז), שאם טעה הסופר וכתב שם אלהים אחרים בכוונה לשם קדושת השם אין בכך כלום, שהוא כמקדיש בעלי מומין שלא חלה עליהם קדושה. וכן פסק הרמ"א (שם ס"ב) שאם כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול.
ובמסכת סופרים (פ"ה ה"ה) כתוב, שמי שטעה וכתב 'יסגירני אל אל עויל' (איוב טז יא) מקיים את הראשון ומעכב את האחרון.
ופירש בנחלת יעקב, שבפסוק זה נאמר ב' פעמים 'אל', והראשון הוא קודש בניקוד ציר"י והשני הוא בניקוד סגו"ל והוא חול, והסופר טעה וסבר ששניהם קודש, מקיים את הראשון שנכתב כדין ומעכב את השני.
והקשה החיד"א בכסא רחמים מזה על התשב"ץ, שמברייתא זו נראה שלא כדבריו, שהרי לדברי התשב"ץ לא חלה כלל קדושה על ה'אל' השני כיון שהוא כמתפיס תמימים למזבח.
ותירץ החיד"א שדברי התשב"ץ הם במי שיודע שהוא חול, ובשאט נפש רצה לקדשו, וכוונה כזו אינה מועלת. אך אם טעה וסבר שהוא קודש ונתכוין לקדשו, קדש וצריך לקדרו.
ובשו"ת יד אליהו (מלובלין סי' פט) כתב, שנראה לפרש בדברי התשב"ץ שאין כוונתו לומר שהספר תורה כשר כמות שהוא, אלא כוונתו היא שהשם לא קדש ומותר למחקו, אבל אי אפשר להשאיר את הס"ת כך וצריך למחוק את השם שנתקדש בטעות ולחזור ולכתוב אותו שלא בכוונה לקדשו. ואף בכוונת הרמ"א שכתב שהס"ת אינו פסול, צידד לפרש שאין כוונתו שהס"ת כשר כמות שהוא, אלא כוונתו שיש תיקון לס"ת ולא נפסל ללא תקנה. וכ"כ בקסת הסופר (סי' יא סט"ז), שאם עבר וקדשו אסור במחיקה וצריכים לקדרו מן היריעה.
ובטעם הדבר שהס"ת פסול לדעתם אם משאיר אותו כך, כתב בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קעה), שכיון שגם תיבת אלהים אחרים צריך לכתוב לשם קדושת ס"ת, וכשאומר בפיו שמכוין לשם קדושת שמו של השי"ת הרי יש במשמעות הכתוב משום מינות, וכגון שכותב 'לא יהיה' וגו' ומתכוין ח"ו על השי"ת, והרי יש בזה סתירה לקדושת הס"ת. וזה כמו שמבואר בסוגיין שמנשה קדר את האזכרות, ואפשר שהיו אותם רשעים מכוונים גם לקדש את שמות הע"ז שבס"ת רח"ל והשאירום בס"ת. ואף שהטועה וקידש את השם אינו כופר במחשבתו, מ"מ כיון שמשמעות הכתיבה נראית כך, הרי ביטל בזה את קדושת הס"ת, ונמצא שלא נכתבה תיבה זו לשם קדושת ס"ת.
אמנם היעב"ץ בלחם שמים (ברכות פ"ח מ"ח) הוכיח מסוגיין להיפך, שמחשבה לקדש שם של חול אינה מועילה כלום. שהרי מנשה קדר האזכרות שבס"ת, ואחזיהו היה קודר אזכרות וכותב עבודה זרה תחתיהן. ואם היתה מחשבה מועלת להפוך שם חול לקודש, לא היו צריכים לכתוב ע"ז תחת האזכרות, אלא היו יכולים בדרכם הרעה לקדש את השמות של חול. ועל כרחך שמחשבה בפני עצמה אין בה כלום.
