טייס שטס נמוך ומההדף נשברו ביצים
בגמ': פאפי יונאה עני והעשיר הוה, בנה אפדנא, הוו הנך עצורי בשיבבותיה דכי הוו דייקי שומשמי, הוה ניידא אפדניה וכו' (בבא בתרא כה, ב).
שאלה. מטוס המרסס את שדות המושב, ולכן הנמיך לטוס, ומחמת ההדף נסדקו ביצים רבים של בעל משק, האם הטייס חייב לשלם מדין אדם המזיק, או שמא לא הוי אלא גרמא ופטור.
תשובה. אמרינן בבבא בתרא דף כה ע"ב פאפי יונאה עני והעשיר הוה, בנה אפדנא, הוו הנך עצורי בשיבבותיה דכי הוו דייקי שומשמי, הוה ניידא אפדניה, אתא לקמיה דרב אשי, א"ל כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגירי דיליה. וכן פסק השו"ע (חו"מ סימן קנה סט"ו) הכותש הריפות, ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו, הרי זה מזיק בחציו, וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד, ואם הזיק בעת הנדנוד, חייב לשלם שהרי מכוחו בא הנזק.
וכן אמרינן בבבא קמא (דף יח ע"ב) שתרנגול המושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ושברו מחמת הקול, חייב לשלם נזק שלם. אך יתכן שאין משם כל כך ראיה, שהתרנגול חייב רק כשהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, אבל לא כשתקע מחוץ לכוס וההדף נכנס פנימה, אבל יותר מסתבר דנחשב למזיק ממש וחייב לשלם.
אמנם מאחר והישוב מבוסס על שדות חקלאיים, ורצון כל התושבים הוא בריסוס אוירי, דאם לא כן תינזק תבואתם, אי אפשר לחייב את הטייס כיון שהזיק ברשות, וגם בעלי השדות הם עיקרי הישוב, ואולי בכה"ג לא היה לבעל הלול להשאיר את הביצים מבלי לבודדם בשמיכות. וכן מבואר בנתיבות (סימן קנה ס"ק יח) שהקשה, שהרי כל ההרחקות המנויות בפרק לא יחפור, כשתדקדק בהם, הרי הם בכלל ד' אבות נזיקין, והשיב דהד' אבות נזיקין אינו חייב עליהן רק כשאפשר להחזיק ברשותו ובשמירה שלא יזיקו, דאז רחמנא חייביה בשמירה וכשלא שמרו חייבין בתשלומין, אבל הני דחשיב בפרק לא יחפור, הוא באופן דכשיתחייב לשלם ההיזק אין אפשרות לו לעשות תשמיש זה ברשותו כלל, ויתבטל תשמיש זה מרשותו כיון דאי אפשר כלל בעשיה ובשמירה, ובביטול רשות לא חייביה רחמנא, עכ"ד.
וא"כ כמו כן בעניננו אולי מוטלת החובה של השמירה על בעל המשק. ואינו דומה למכה הריפות שאין זה עיקר הישוב אלא אדם פרטי שמכה, ולכן בעניננו אולי פטור. ומ"מ יש על הנהלת הישוב להודיע לבעל הלול קודם הריסוס שידע להתכונן ולשמור על הביצים (חשוקי חמד).
