חצי שיעור באיסור התלוי בזמן

בגמ': איבעיא להו בעל מיגז גייז או מקליש קליש היכא קא מיבעיא לן כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והיפר לה ואכלתנון אי אמרי' מיגז גייז לקייא אי אמרינן מקליש קליש איסורא בעלמא הוא מאי. (נדרים סח, א).

בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' נג) כתב שבאיסור התלוי בזמן כמו חמץ בפסח, אם אכל חצי שיעור בסוף יום שביעי של פסח ששוב אין פנאי לאכול יותר, לא חזי לאצטרופי. וכ"כ החת"ס (ח"ו סי' סה), ועוד.

אך בשו"ת ברית יעקב (או"ח סי' ג) דחה דברי הנו"ב והוכיח ממה שאמרו בסוגיין, כגון דנדרה מתרין זיתין, ואמאי לא אמרינן נפקא מינא בכזית אחד שאם אמרינן מיגז גייז א"כ חצי זית שנשאר מאיסור נדר או שבועה מותרת לאכול דלא חזי הא חצי שיעור לאיצטרופי לנדר אחר, ואי אמרינן מיקלש קליש אסור לאכול אפילו כל שהוא.

אולם בספר מתת ידו (ח"ב מהדו"ת סי' לג) תמה על הברית יעקב, שהרי הגמ' רצתה לומר נ"מ לעניין מלקות שאם מיגז גייז לוקה, ואם מיקליש קוליש אינה לוקה, ולכן לא אמרו היכי תמצי בכזית אחד, כיון שבזה בין וכה אינה לוקה, ואף אם מיקלש קליש אין זה אלא איסורא בעלמא .

ובספר בנין שלמה (סי' מא ד"ה ולענין) תמה על דברי הנו"ב, שא"כ אדם שהוא במדבר וידוע לו שלא יגיע לו עוד חצי שיעור, וכי תעלה על דעתך שבכה"ג מותר לאכול מן התורה, והיכן מצינו חילוק כזה.

והנה בבית אהרן (קלפפיש, ב"ק עו:) גם עמד בהערה זו מדוע לא אמרו בסוגיין נפקא מינא בנדרה מזית אחד, שאם מיגז גייז מותרת כיון שהוא חצי שיעור בתערובת, ואם מיקלש קליש אסורה, וכתב שמכאן מוכח שחצי שיעור אסור גם ע"י תערובות, ולכן גם אם מיגז גייז אסורה, אולם כתב שאין זו ראיה מוכרחת כיון שיתכן שחצי שיעור ע"י תערובת אינו אסור אלא דרבנן. ועיין בזרע אברהם (סי' נא) שדן בראיה זו.