חנוכת הבית בשבת

בגמ': דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו (נדרים עג, א).

בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' ז) נשאל אם יוכלו לצאת בסעודת יו"ט לסעודת סיום, אם יש בו חשש אין עושים מצוות חבילות חבילות.

והשיב, שאין חשש בזה מפני שאם מקיים ב' מצוות במעשה אחד לא אמרינן בכה"ג אין עושין מצוות חבילות חבילות, ורק כשמקיים ב' מצוות בשני מעשים אמרינן אין עושין מצוות חבילות חבילות.

והנה בשו"ת תורה לשמה (סי' תפד) נשאל בנידון חנוכת הבית אם יכול לעשות הסעודה בחול, או שמא צריך לעשותה בשבת או ביו"ט דוקא.

בתשובתו כתב שודאי ראוי לומר בתוך סעודה זו של חנוך הבית שירות ותשבחות להשי"ת, גם נכון לומר דברי תורה שיהיה אחד דורש וכל המסובין מטים אזנם אליו לשמוע הדרשה, ובזה אין פקפוק גם אם יעשנה בחול, ואפשר כי בדרך זה עדיף לעשותה בחול מאם יעשנה בשבת כדי שיהא ניכר סעודת החנוך בפני עצמה ולא יתערב זה בסעודת שבת, וכל טעם הסעודה הוא שעושה זה לכבודו יתברך שזיכהו בחסד זה ולפרסם טובו וחסדו יתברך, גם הוא לסימנא טבא על דרך שאמרו חרז"ל על דברים הבאים על השלחן בתחילת השנה לסימנא טבא.

ועיין בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שפד אות ט) שהצדיק את המנהג לחנוך הבית בשבת, עיי"ש.

[ולעניין מצוות חבילות חבילות, בפוסקים האריכו בנידון כעין זה, בשולח מנות בפורים לעני ומכוין לצאת בה גם מצות מתנות לאביונים, ויש שחלקו על היסוד הנ"ל (עיין שדי חמד מערכת א כלל לט, וביאור הלכה סי' תרצה), ועיין עוד בשו"ת פאר אהרן (סי' יג) האריך לדון אם בהוצאת שני מתים כאחד יש חשש זה, וכן גבי הכשר מצוה, או בהכנה דמצוה, וע"ע בשו"ת בית שערים (או"ח סי' שפ) שכתב שאין עושין מצות חבילות חבילות הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אם אמר קידוש ובהמ"ז על כוס אחד ודאי יצא. עוד כתב שכלל זה אינו שייך אלא במקום שתלוי ברצונו של האדם שלא לעשות חבילות, כגון שלא לומר בהמ"ז וקידוש על כוס אחד ולא יהיה נעשה על כוס זה רק מצוה אחת. או שלא להשקות רק סוטה אחת ולטהר מצורע אחד ולרצוע עבד אחד ולערוף עגלה אחת, ואז לא יהיה נעשה רק מצוה אחת. אבל כשנעשה ממילא שני מצוות כגון השולח מנות לעני שמקיים בזה גם משלוח מנות, א"כ כיון שיכול לשלוח מנות לעני והוא שולח לו כיון שהוא עני ממילא נתקיים בזה גם מתנות לאביונים ואין זה תלוי ברצונו שלא יהיה נעשה אלא מצוה אחת לא שייך בזה חבילות חבילות.

ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפט) כתב, שבמקום שעושה מעשה אחד שמחוייב לעשותו מצד שתי מצות, כגון השמחה כשנשא אשה במועד שמחוייב בשמחה בין מצד החג בין מצד הנישואין לא שייך לאסור מצד אין עושין מצות חבילות, כיון שכולה יכולה להחשב לכל מצוה ביחוד ומקיים כל מצוה בשלמותה, ואין כאן חשש דנראה כמשאוי במה שעשה שיקיים עוד מצוה בהמעשה שעושה דרק כשצריך לעשות שני מעשים לשתי המצות ועושה באמצע עסקו במצוה אחת עוד מצוה אחרת, נראה שהדבר עליו כמשאוי שלכן עושה שני המעשים ביחד מה שאין עושה כן אף בעניני חול אלא כשאין לו פנאי וממהר לפרק משאו, אבל כשעושה שיהיה לו ב' מצות במעשה אחת שעושה לא נראה מהירות להפטר מהמצות. וכן אין כאן טעם שיהא לבו פנוי למצות אחת ולא יפנה עצמו הימנה כיון דבהכרח הא לבו פנוי להמעשה שעושה להמצות דהרי עושה רק מעשה אחת ואינו נפנה מהמעשה למעשה אחר, ממילא לבו פנוי לכל מצוה מהם כיון דכולה הוא קיום לכל מצוה מהם ביחוד].