חכמת כף היד
בסוגיין דרשו על הפסוק (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה, אמר לפניו רבונו של עולם, הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו, צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל. (נדרים לב, א). (נדרים לב, א).
ועוד אמרו, אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עמו, שנאמר (שמואל ב' כב) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם.
א"ר הושעיא כל המתמים עצמו שעה עומדת לו, שנאמר (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב, והיית לאב המון גוים.
והנה ידוע שבכף ידו של אדם ישנם שרטוטים מהם אפשר לידע עתידו ומהותו של אדם, וכמבואר בתשובת רב שרירא ורב האי גאון (תשובות הגאונים סי' קכב) שהחכמים היו מוסרים אחד לחבירו הכרת פנים וסדר שרטוטין, לפי שאין מוסרים סתרים ורזים אלו אלא למי שרואים בו סימנים ראויין לכך.
ובזוהר פרשת יתרו, ובזוהר חדש שם, ובתיקונים (תיקון ע) התבארו בהרחבה מהות השרטוטים.
ענין זה הוזכר גם ברמב"ן (בראשית ה א) שכתב 'וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, וכו' ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון. ולא זכינו בהם'.
ענין שרטוטי הידים, הובא גם בספרו של בעל שלשלת הקבלה (סו:) ברקנטי (פרשת וישב) ובספר האמנות (שער ו פ"ד), ועוד.
ועיין במשנ"ב (או"ח סי' רצח סק"ט) שכתב בטעם שנוהגים להתסכל בכפות הידיים במוצאי שבת לאור נר ההבדלה, מפני 'שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו'.
והנה בספר וישב הים (סי' יג) דן אם מותר לשאול בחכמים הקוראים בכף היד, והביא את דברי הלחם משנה (ע"ז פי"א ה"ט, הו"ד בכרם שלמה האאס, יו"ד סי' קעט) שכתב, 'ויש אוחז את העינים כענין מכשף דמי שעושה כמו שעושה המעונן שאומר אני אראה אותך בפס יד דברים העתידים לבא עליך שזה הוא ענין המעונן שאומר דברים העתידים כמו באיצטגנינות'. הרי שלדעת הלחם משנה הסתכלות בכף היד דברים עתידיים הוא כענין מכשף.
ובספר מכתבים ומאמרים (ח"ג מכתב רנה) כתב בעל האבי עזרי בנוגע להתעסקות בחכמת כף היד 'איסור גמור להתעסק בזה ואסור לסמוך על זה ומפורש הוא בתורה בפרשת שופטים תמים תהיה עם ה' אלוקיך, ועיין שם בפירוש הרמב"ן וכן הוא בספר המצוות בהשגותיו על הרמב"ם בסוף מנין מ"ע שהשיג על הרמב"ם מה שהשמיט מצות עשה זו של תמים תהיה שלא לסמוך על מה שהכוכבים ומזלות מראים ואין לנו אלא לבטוח בה' וזולת זה הכל הבל. ומה שראית זה מפני שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו אבל מי שלא מסתכל על זה ה' הוא מבטחו ואין לחוש לכל מה שראית'.
אך יש שהביאו ראייה מלשון הרמ"א (או"ח סי' תרסד ס"ב) שכתב 'ואינו ראוי לדרוש ולחקור אחר העתידות כלל' ומשמע שאינו איסור אלא רק אינו ראוי. ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תנד) כתב שהדרישה בחכמים היודעים ומכירים בחכמה זו, אינו איסור, ויש בזה גם מקור ויסוד בזוהר הק', אך שומר נפשו ירחק מזה ויסמוך רק על הקב"ה.
ומ"מ בספר שושנת יעקב (חיבור על חכמה זו) כתב שכל שלא הוציא אדם בפיו את משמעות השרטוטים אפשר שלא התקיימו, אך משהוציאם אדם בפה וביאר כל שרטוט מה משמעותו, וודאי שהתקיימו הדברים, והביא מעשה נורא בענין זה, עיי"ש.
וע"ע במעשה שהביא בעל השבט מוסר בספרו מעשה אליהו (אות ב) וכן הובא בספר מנת חלקי (ק:) אגיד לך מעשה שהיה בימי אריסטו אשר היה חכם גם בחכמת שרטוטי ידים ובא לעירו איש אשר כמוהו בזה החכמה ולנסותו לקח אריסטו שעוה לבנה מאד והניח ידיו על השעוה ונרשמו שם כל שרטוטי ידיו ונתן חתיכת השעוה ביד תלמידיו שיראו לאורח חכם שבא שיכיר באלו השרטוטים אם הם טובים או רעים כיון שראה אותם החכם, אמר האיש אשר יש לו אלו השרטוטים הוא אדם רצחן ורשע וידו בכל העבירות וגם הוא חכם מאד ובאו התלמידים והגידו כן לאריסטו כמתלגלגים על החכם שאמר כן בראותם שאריסטו היה פרוש מאלו המעשים א"ל אריסטו אמת אמר ובאמת שהוא חכם גדול וכל מה שאמר עלי אמת שכן מחייב עלי מזלי וכן מורים שרטוטי ידי אמנם חכמתי גוברת על רוע מזלי ומבטל אותו ע"כ באופן שביד האדם לבטל רוע מזלו ואין יכול לפטור עצמו מן הדין בזה הטענה וגם כאמרם ז"ל במסכת שבת מי שנולד במזל מאדים שמחייב מזלו להיות רצחן כדי לבטל מזלו יעשה עצמו טבח או מוהל נהרי שרופאי הנפש חכמים ז"ל נתנו רפואה לכל חולי ולכל מכה כזאת וידע האדם נאמנה שאין רפואה גדולה לכל חולי ומכה ולבטל רוע המזל כעסק התורה אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכאמרם ז"ל חש בראשו יעסוק בתורה. [ובספר נועם המדות (אות עח) האריך בזה שבכח האדם לשנות מה שנקבע בטבע ומשורטט בכף ידו, שהרי הבחירה ביד האדם].
