התפארות באתרוג נאה
בגמ': להראות חזותו לרבים (סוטה מא, א).
רש"י פירש מה שאמרו בסוגיין 'להראות חזותו לרבים' היינו, להראות נויו של ס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה', ומשמעות דבריו דמותר ואף מצוה להתנאות לפני אחרים במצוה שעשה או שקנה כגון תפילין מהודרות או לולב ואתרוג מהודרים, ומשמע דיש בזה גם קיום מצות 'זה אלי ואנוהו', וכך הוכיח מדברי רש"י בהעמק שאלה (בראשית שאילתא ג אות ד).
בשו"ת משנה שכיר (ח"א סי' קיז) כתב שיש ללמוד מדברי רש"י שרבים המראים אתרוגיהם לאחרים יפה עושים.
כיוצא בזה כתב גם באפיקי מגינים (או"ח סוף סי' קנד), והעיר על מה שכתבו שאין לאדם להראות אתרוגו הנאה לאחרים.
ועיין בספר עץ השדה (ר' הלל פוסק, או"ח סימן תרנא אות כג) שהעלה שאולי מן הראוי לאחוז את האתרוג דווקא בראשי אצבעותיו כדי שיהא ניכר האתרוג.
ובתשובות והנהגות (ח"א סי' שפט) כתב שנראה שאדרבה אם מתנאה ומראה לאחרים ספר תורה יפה שיש לו, חבירו ישתדל גם כן לקנות נאה כמותו והוא הדין באתרוג נאה ומהודר וכל שכן תפילין מהודרים שזה יותר מנוי דעלמא מותר להתנאות שזכה למצוה כמותו ומה עוד שאם יראו אותו מהדר יעשו כמוהו וכל לבבות דורש ה'.
יתירה מזו כתב בשו"ת בנין שלמה (ר' שלמה הכהן מווילנא, סי' ו) שמטעם זה לא נזכר שיש לעשות תפילין נאים מפני שמה שצריך להתנאות אינו אלא במקום שנראה לרבים והוא כבוד לקב"ה, ובתפילין של יד שאינם נראים וכמו שנאמר והיו לך לאות ולא לאחרים לאות, אמנם בתפילין של ראש נאמר במכילתא (פרשת בשלח) שיש לעשותו נאה [אולם הביא שלחד מ"ד בירושלמי צריך לעשות גם של יד נאה, עיי"ש, ועיין בקונטרס ידי משה שהאריך בדברי הבנין שלמה].
גדר זה ב'נוי מצוה' נאמר כבר בדברי רבינו יונה (אבות ב א) על המשנה 'איזוהי דרך ישרה וכו' כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם', שכתב 'גם צריך להתגאות במצות לולב נאה וכו' בענין שיפארוהו בני אדם וישבחוהו עליהן'.
והנה ברמ"א (יו"ד סי' רמה סי"ג) כתב שהמפרסם שעשה צדקה יפסיד שכר המצוה, עוד כתב שהמקדיש דבר לביהכנ"ס מותר וראוי שירשום שמו עליו, וביאר הש"ך בנקה"כ בשם הרשב"א דמפרסמים עושי מצוה אך להתגאות בעלמא במצוה שעשה ללא תועלת ודאי שאסור.
וכיוצא בזה מבואר בספרי מוסר וחסידות שאף שמותר וראוי לאדם להראות אתרוגו לאחרים משום נוי והידור המצוה אך לא ישים מגמתו בקניית האתרוג להתפארות, וכמו שכתב באור המאיר (דברים, לסוכות) שא'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה ר"ת אתר"ג, 'להיות רבים הם המתפרצים ומתפארים, וכל אחד ואחד קונה אתרוג לעצמו, וכל עצמו והנהגת דרכו, רחוק מהאתרוג ולולב עם מיניו, כרחוק מזרח ממערב, ומגמת נפשו של אדם בנענועות הלולב, ולכל פינות שהוא פונה לאן יפנה מחשבתו, והמתפארים לבם בל עמם, וכל אחד ואחד לכבוד עצמו דורש, ושלו אינו רואה, אבל רואה באחרים לעשות כמותם, מצד הבושה קונה גם כן אתרוג, לומר שגם הוא מהמהדרים במצות, ומי בקש זאת מידו שהאתרוג גורם לו התפארת, ואין אני והוא יכול לדור וגו', כי כל המתגאה כו' (סוטה ד, ב. ה, א), ונמצא הרגל מביאו לידי עבירה, ולא די שאינו מטהר את עצמו ברגל, אלא שמתגאה, וזהו א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה, שאל יבוא האדם על ידי הרגל הקדוש, לידי גאוה ותפארת לו מן האדם, באתרוג שקונה להתגאות ולהתפאר, לזה רשום בר"ת אתר"ג בלא אות וי"ו, להורות הסתלקות אלופו של עולם, הקדוש ברוך הוא הכינוי באות וי"ו כנודע מספרים, מחזיר פניו מאתרוג, שהרגל מביאו לידי גאוה, לאפוקי אישים משכילים, הקונים אתרוג לעשות רצון קונם, ואדרבה קונים שלימות על ידי זה'.
