השפעת צבע 'תכלת' על האדם
בגמ': איכא דאמרי באבני כוחלא שישא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דנקביל סידא סבר למשעייה בדהבא אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דימא (בבא בתרא ד, ב).
בסוגיין מסופר על הורדוס שבנה את בית המקדש בשיש צבועים בגווני ירוק לבן וכחול. כשחשב לצפות את השיש בזהב, אמרו לו רבנן שלא יעשה זאת, כיון שדומה לגלי הים, וביאר רש"י שגלי הים הם נעים ונדים, והעין מתעששת בראייתן.
במהרש"א (ד"ה דהכי) ביאר זאת עפ"י דברי ר' מאיר במנחות (מג:) 'מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד'. ועיין בתורת חיים (ד"ה דמיחזי) מה שביאר בזה.
כיוצא בזה ביארו הראשונים בטעם שהמעיל של הכהן גדול היה עשוי כולו מתכלת, מפני שתכלת דומה לרקיע, עיין רשב"ם (שמות כח לא).
במעלת צבע התכלת כתב הרמב"ן (במדבר טו לח) 'והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת', ויש שביארו בדבריו שצבע תכלת נקרא כך מפני שהוא בעצמו תכלית כל המראות, שכאשר אדם מסתכל לאין סוף, שאין לפניו דבר חוצץ, סוף ראייתו הוא תמיד צבע תכלת, וכל הדברים ככל שהם מתרחקים מן העין צבעם הולך ונהיה יותר ויותר תכלת, ודבר זה יכול כל אחד לבדוק בראיית הרים למשל, שכל הרחוק הרחוק יותר יראה יותר תכלת, ולכן נראה הים תכלת, וכן השמים אף על פי שהם בעצמם אינם תכלת כלל, כי כל תכלית מראהו הוא תכלת וזהו שתכלת דומה לים. ועיין בריקאנטי (שם טו לז) שהאריך בזה.
ועיין ברבינו בחיי (שמות כח טו) שביאר את ענין צבעי אבני החושן, ועל אבן הספיר כתב שאבן זו היא בצבע תכלת, והיא כנגד שבט יששכר, וניתנה להם לפי שהיו גדולים בחכמת התורה שנאמר (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה (שמות כד) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד שכתוב בו (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה ושפלות נאה לבחורים ונאה לזקנים, וזהו שכתוב (ישעיה נז טו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים, ולכך מעבירין אותו על העיניים.
הגר"ח פאלאג'י בספרו נפש חיים (מערכת ג אות ל) כתב שהישמעאלים בחרו להם את הצבע הירוק להיות להם למעלה, ועשיו בחר את הצבע האדום, ואילו ישראל בחרו את הצבע הלבן, והאריך שם בטעם העניין, וכן האריך בטעם שמלבוש ת"ח הוא תכלת צבע הענוה (כנ"ל מרבינו בחיי), להורות שלימוד התורה צריכה להיות בענוה ויראה וכו'.
