השכיר בית וירא משכנות גוי אלם
במשנה: משנה המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית (בבא מציעא קג, א).
בשו"ת משפט צדק (מלמד, ח"ב סי' לא) דן בארוכה במי שהשכיר בית לזמן קצוב, ותחת הבית היתה חנות מושכרת לישראלים, ולאחר זמן בא עכו"ם אלם והוציא את הישראלים מהחנות בחזקה ואף בלי רשות בעל החנות, והניח שם סחורותיו.
ועכשיו בא שוכר הבית וטוען שרוצה להסתלק משכירות הבית, מפני שירא משכנות הגוי האלם שתחת ביתו שמא יפול משהו מביתו על העכו"ם או על נכסיו ויעליל עליו. והמשכיר טוען שמכיון שהשכירו לזמן קצוב אינו יכול לחזור בתוך הזמן, ועוד שהרי השוכר יכול להשתמש בשאר חלקי הבית שאינם מעל חנותו של הגוי, ועוד טוען המשכיר שיש הרבה חנויות סמוכות לשם שלפעמים משכירים אותם לעכו"ם, ונמצא שעלה על דעת השוכר שיתכן שגם חנות זו ישכור עכו"ם, ועל דעת כן שכר את הבית. ועל זה משיב השוכר שאי אפשר להשגיח שלא יפלו מים על חנותו של העכו"ם, ולא עלה על דעתו שיכנס עכו"ם לחנות שתחתיו מפני שהיתה מושכרת לישראלים לזמן שהוא שכר הבית, ואפילו שיש קצת חנויות שמושכרות לעכו"ם ושאר השכנים אינם חוששים, הוא חושש, ועוד שעכו"ם זה הוא גבר אלם שנכנס בחזקה, וגם ידוע שהוא רשע ומעליל עלילות רבות.
בתשובתו כתב המשפט צדק, שלכאורה טענת המשכיר נכונה שיכול להשתמש בשאר החדרים, ואע"פ שע"י כך יצטרך להשתמש בדוחק מ"מ הרי מצינו בחוכר שדה שדיניו דומים לשוכר, שאע"פ שנתוסף לו טורח, כיון שיכול לתקן הקלקול חייב בכל שכרו, ואפילו אם נאמר שמחמת חשש העכו"ם אי אפשר לדור כלל בבית, מ"מ כיון ששכרו לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו.
אלא שחזר ודחה שהדין המבואר לגבי חוכר שדה שאין יכול לחזור בו אף אם נתוסף לו טורח, היינו רק מפני שמתחלה נכנס על דעת כן שיתכן שיהיה שם עוד טירחה ודרכו בכך ואין שם אלא טירחא יתירה, אבל השוכר בית, על דעת להשתמש בכולה שוכר, ועוד שאי אפשר להקפיד שלא יפלו מים על העכו"ם ע"י קטן או בעל חי ויעליל עליו, ונמצא שאין הבית ראוי לתשמיש כלל.
ומסקנתו שמכיון שחששות השוכר יש בהן ממש וגם קרוב לסכנת נפשות, הרי זה כנפל הבית וכדעת הטור והשו"ע שמחשב עמו השכר שעד הנפילה, וגם כאן יתן לו השכר כפי מה שדר בו ויצא השוכר מן הבית ולא ישלם יותר. וע"ע שם שהביא תשובות מכמה וכמה פוסקים בזמנו לשאלה זו.
