הריגת כינים בשבת

בגמ': תא שמע מהא אינבא חיה וכו' (נזיר לט, א).

בשלחן ערוך (או"ח סי' שטז ס"ט) פסק המחבר להתיר להרוג כנה בשבת, וביאר המשנה ברורה (ס"ק לח) שהיות וכל מלאכות שבת למדים מהמשכן, והריגת בעלי חיים למדים משחיטת אילים מאדמים שהיו במשכן בשביל עורותיהן. 

ואמרו מה אילים מאדמים שפרים ורבים אף כל שפרים ורבים, משא"כ כנה שאינה באה מזכר ונקבה אלא באה מן הזיעה אינה חשובה בריה ומותר להרגה, אולם פרעוש אע"פ שגם היא אינה פרה ורבה מ"מ כיון שהוייתה מן העפר יש בה חיות כאלו נברא מזכר ונקבה וחייב עליה משום נטילת נשמה.

הפוסקים דנו בדין הריגת כינים בזמנינו שהחוקרים אומרים שהם פרים ורבים, ורואים שהם מטילים ביצים, אם יש לאסור להרגם בשבת, או שמא אין לביצים אלו חיות ואין חשש בזה.

המהרש"ם בדעת תורה (סי' שטז ס"ט) הוכיח לנידון זה ממה שאמרו בסוגיין 'תא שמע מהא אינבא חיה' ובמפרש ובתוס' ביארו ש'אינבא' היינו ביצי כינים, הרי ראיה מפורשת שאף לביצי כינים יש חיות.

אולם דחה ראיה זו ממה שמבואר במסכת שבת (קז.) שישנו מין כינים שנקרא 'ביצי כינים', אם כך יתכן שמה שאמרו בסוגיין 'אינבא' אין הכוונה לכל ביצי הכינים, אלא רק לאותו הסוג שנקרא 'ביצי כינים' ורק להם יש חיות. ועיין בספר באר אליעזר (ע"ז ג: רש"י ד"ה ביצי כינים) שגם ביאר כן ברש"י בסוגיין.

ולדינא, בספר פחד יצחק (מערכת צידה דף כא) כתב 'אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו שכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים וכל זה הוכיחו בראיות ברורות א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק איסור חטאת ובדבר הזה אמינא שאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אומות העולם יחזרו ויודו לדבריהם אלא ששאלתי את פי מאור עיני מוהר"ר יהודה בריל נר"י ממנטובה וקיים ההיתר בתשובתו וז"ל 'זאת נשאלתי אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה מותר להרוג כנה בשבת והשבותי שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמוננו בשביל חקירות חכמי אומות העולם וא"כ הדין אמת ויציב ונכון וקיים על מקומו ואין לשנותו כלל ועיקר מחמת תואנות באו'.

ובספר מכתב אליהו (ח"ד עמוד 355) נשאל גם כן בענין זה, והשיב שאין הדין משחנה לעולם בין לחומרא ובין לקולא, והוסיף לבאר שהכלל ידוע שחז"ל קבעו הדברים לפי מה שמורגשים לחושי האדם ומכיון שביצי הכינים הם קטנים ביותר עד שלא ניתן היה לראותם כלל בתקופת מתן תורה אין אנו מתחשבים כזה כלל והכינה נחשבת כמתהוה מן החומר שגדלה בו וניזונת ממנו היינו מהזיעה.

אמנם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' קכו) כתב שאמנם בזמן חז"ל הכינים לא היו פרים ורבים, אך בזמנינו כיון שידוע שהם פרים ורבים אסור להורגם, ואף שבודאי חז"ל ידעו מכך שהרי הכל החיה גלוי לפניהם, מכל מקום צריך לומר שבזמן חז"ל הכינים שבראש לא היו פרים ורבים, וכן הביא בשם בעל הקובץ תשובות שהחמיר בזה.