הצלת רוצח הנדון לעונש מוות
בגמ': סוף סוף לאו בר תשלומין הוא לא צריכא דבהדי דמחייה קרע שיראין דיליה (נדרים כט, א).
בסוגיין מבואר שההורג אדם אינו מתחייב בתשלומין אלא במיתת בי"ד, ובזמנינו ארבע מיתות בטלו, ומ"מ דין ארבע מיתות לא בטלו כדלעיל (ל:).
והנה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' ט) הביא מעשה נורא אשר אירע מקרה בלתי טהור בק"ק פה, בשנים שנתקוטטו עד הכאה, ונטל אחד סכין ותקעו בלב חברו והמיתו. ועל זה נתפש בדיני אומות העולם, ובסוף יצא פטור ע"פ המלכות, בתנאי שישבע שבועה חמורה שלא היה הוא הרוצח, אלא איש אחר היה שהמיתו לזה וברח לו. וכתב היעב"ץ שהורה לו המורה לעשות כן להציל עצמו מן המיתה ע"י שבועת שקר. אך היעב"ץ חלק עליו, וכתב שטעות הוא בידו כיון שהורג נפש מישראל במזיד ובעדים, הלא ודאי חייב מיתה הוא. ואע"פ שאין דינו מסור בידינו, הרי אמרו שדין ד' מיתות לא בטלו, וכדמוכח מההוא עובדא דשמעון בן שטח דהכישו נחש. דאף במי שאינו חייב מיתה ע"פ ב"ד אף אם היה נדון בב"ד, מ"מ נקה לא ינקה מהעונש, א"כ גברא קטילא הוא. ואיך נחוש להצלתו, ונתיר להוסיף חטא חמור על פשעו להציל עצמו ע"י שבועת שקר. ומאריך שם לדון אם בתשובה נתכפר, וא"צ מיתה. ומ"מ כתב, אומר אני פשיטא דעון דשפיכות דמים אין לו כפרה ומחילה בשום זכות ותשובה, ככתוב כי אם בדם שופכו, ואיך נצילנו מן המיתה ע"י עבירה גדולה מן החמורות שבתורה. ולדעתי אסור להצילו מהמות בשום אופן אפילו בדרך היתר.
ומ"מ הוסיף שאם היה המעשה שהנהרג התחיל במריבה והכאה. והיה כי יחם לבבו של המוכה עמד והכהו נפש, שמא יש לומר שאין לו דין מיתה כלל דרודף הוא, אפילו לא הכהו אלא באגרוף, יש בעלי זרוע שאגרופן ממית.
אך בפ"ת (יו"ד סי' רנא סק"א) הביא בשם החוות יאיר (סי' קמו) שכתב שמי שהרג נפש אינו רק כעובר לתיאבון ליתובי יצריה הרע, ואם אחר זה נתפס בשביל גניבה או דבר אחר, כ"ש אם בא לידי סכנה, מצוה להשתדל בעדו אם אינו ברשעו תמיד.
והנה ברעק"א (מכות ה. תוד"ה וכן) כתב שמי שרצח נפש אינו מחוייב להרוג עצמו, וליכא חיוב מיתה אלא עפ"י בי"ד. ועיין בשאילת יעב"ץ שכתב (ח"א סי' מג) באשת איש שזנתה אף שחייבת מיתה בדין שמים, מאחר שעשתה במזיד ביודעת שחטאה בזדון, דין ד' מיתות לא בטל, ולכן אינה בכלל ואת דמכם לנפשותיכם אדרוש, ואינה נענשת אם המיתה ואיבדה עצמה לדעת. שעל כיוצא בזה אמרו בספרי יכול כשאול, ואדרבא נראה שזכות הוא לה. וכמה מעשיות בש"ס ומדרשות יוכיחו שספרו מבעלי תשובה שדנו דין הריגה בעצמן, וקילסום שזכו לחיי העוה"ב.
