הסכם יששכר זבולון - שותפות ולא צדקה
בגמ': והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (בבא מציעא עז, א).
האגרות משה (יו"ד ח"ד סי' לז) האריך להוכיח שדין שותפות יששכר וזבולון [המוזכר ברש"י בזבחים (ב. ד"ה שמעון אחי עזריה) וברש"י על התורה (בראשית מט ג, דברים לג יח)] אינו מדין מצוות צדקה שזבולון נתן ליששכר.
כמו כן, זבולון לא היה כשכיר בקרקעות יששכר, אלא היה שותף גמור, כמבואר בדברי השו"ע (יו"ד סי' רמו ס"א) שמי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאילו לומד בעצמו, ולפיכך הובא דין זה בהלכות תלמוד תורה ולא בהלכות צדקה.
הוכחתו לחידושו זה, היא מהדין המוזכר בסוגיין, פועל יכול לחזור בו בחצי היום, ואם נאמר שזבולון היה כעין פועל בקרקעותיו של יששכר [כפי שיובא להלן, שזבולון עבד בקרקעותיו ובנחלתו של יששכר], כיצד ניתן להבטיח שותפות ארוכה ומחייבת, הרי פועל יכול לחזור בו באותו היום, ואיך יוכל יששכר לשבת סמוך ובטוח על לימוד התורה, ובהכרח שהיתה שותפות גמורה בין יששכר וזבולון, אשר מכוחה היה זבולון משועבד לעבודת יששכר, באופן שלא יוכל לחזור בו, ויששכר יכל להיות שקוע בעסק התורה, ללא דאגות פרנסה.
והוכיח מכמה מקומות שיששכר היה עשיר ובעל נכסים מרובים, שהרי בחלקו היתה זכוכית לבנה, שהיתה יקרת ערך (ברכות לא.), אם כן לא היה בשותפות זו ענין של צדקה השייך רק לעניים והוא הרי היה עשיר, וכן לא יכל זבולון לתת את התמיכה ביששכר מכספי הצדקה שלו, כיון שלא היה יששכר זקוק לצדקה, אלא היה זה שותפות בין יששכר וזבולון.
לפיכך כתב האגרות משה, שמהות השותפות בין יששכר וזבולון היא, שזבולון היה משלם את שכר הפועלים שעבדו בקרקעותיו ובנחלתו של יששכר, וזה היה חלקו של זבולון בעסק זה, וכמו כן היה עוסק במכירת הזכוכית הלבנה שהיו מוציאים מקרקעותיו של יששכר, והיו חולקים ברווחים שווה בשווה. ונמצא, שיששכר נטל חצי מרווחי קרקעותיו, אלא שלא הוציא כלום בעד הפועלים העוסקים במלאכה.
בזכות זו, זכה זבולון לחלק גשמי במה שהוציאו קרקעותיו של יששכר, אך החשוב מזה, שהיה לו גם חלק רוחני שווה בשווה ממש בתורתו של יששכר. יתירה מזו, אף סגולותיה של התורה שעליה נאמר שאוכלים פירותיה בעולם הזה, גם בזה זכה זבולון כדין שותף מלא, ואף את סגולתה של התורה שעליה נאמר מגנא ומצלא מן החטא (סוטה כא.), גם זה נפל לחלקו של זבולון. ולפיכך היה צורך להתנות על הסכם זה [כמבואר בשו"ע שם], שהרי אין כאן מצוות צדקה רגילה, אלא שותפות גמורה ומחייבת.
המטרה בהסכם זה, הינה בכדי לקיים את לימוד התורה באיכותו, שהרי יחידי סגולה הם היכולים להיות בקיאים בכל רזי התורה ולקיים בהידור את מצוות ידיעת התורה, ומן ההכרח שחלק מן העם יעסוק בעבודה המפרנסת, ועל ידי הסכם זה יהיה חלק שווה בשווה במצוות לימוד התורה, גם לאותם שאינם יכולים להגיע לדרגת יחידי הסגולה. עיי"ש באריכות.
