הזכרת השם בשעת הלימוד ובזמירות שבת

בגמ': השומע הזכרת השם מפי חבירו וכו' (נדרים ז, ב).

בשו"ע (או"ח סי' רטו ס"ג) נפסק שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתקנן ואע"פ שהם מברכים לבטלה. וכתב ע"ז המג"א (סק"ה) אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם וכו' עכ"ל. והביאו המשנ"ב (ס"ק יד) והוסיף בשם הפמ"ג שכל זה בברכות המוזכרות בתלמוד, אבל כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד, ודורשן, רשאי לאומרן כמו שהם כתובים, עם הזכרת השם. 

וכ"כ הט"ז (או"ח סי' תרכא סוף סק"ב) שהקורא פסוק מותר להזכיר השם. ובאג"מ (או"ח ח"ב סי' נו) כתב שהוא מחוייב להזכיר את השם, משום כל פסוק שלא פסקו משה אסור לנו לפוסקו, ואם אינו מזכיר את השם, נמצא אומר רק חצי פסוק.

ובערוך השולחן (ס"ב) הוסיף וכתב וכן הדורשים ברבים ומזכירים פסוק שיש בו שמות לא יפרש השם, אלא יאמר השם, ואף שיש מתירין נכון להתרחק מזה, וכן אנחנו נוהגים.

ובחסד לאלפים (סי' רט"ו ס"ז) כתב, אם יש הזכרה באמצע מטבע ברכה הכתובה בש"ס, לא יזכיר השם בקריאה אלא יאמר השם. אבל בדרך לימודו, או שמביא פסוק בש"ס, מצוה להזכיר בפי' שם השם, ולא לכנות ולומר השם, דאין זה דרך כבוד כלפי מעלה לכנות.

וכדבר הזה שאיכא עוד מצוה בכך, סבור היה כנראה גם הגאון החכם צבי ז"ל, וכך העיד וכתב בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' פא), נהירנא כד הוינא טליא וגריסנא גמרא באנפא אבא מאיר הגאון ז"ל, כשהייתי מגיע לפסוקים וקריתי השם בכינוי כפי מה ששמעתי ממלמדי, היה גוער בקורין בכך, והורנו לקרות השם כקורא בתורה ע"ש, ואם הדבר רק רשות למה היה צריך לגעור במחמירין על עצמן וקורין בכינוי, אלא מוכח מזה שהיה סובר שיש בזה גם מצוה, מפני שכל מקום שמותר אין זה דרך כבוד כלפי מעלה לכנות, וכדברי החסל"א הנז', ולכן יש גם מצוה להזכיר בפירוש את השם.

ובשו"ת יעב"ץ כתב לחלוק גם על עיקר דברי המג"א, וס"ל שאם נזדמנו לו אזכרות במטבע ברכות המובאים בתלמוד, ג"כ מזכיר השם כדרך שקוראו בתורה עיי"ש, אך בנוגע לזה נתחלקו הפוסקים בדיעותיהם בזה, יעויין מה שאסף בזה בשד"ח (מע' ברכות אסיפת דינים סי' א' אות מ"ג, פאת השדה סי' א').

והנה בשו"ת דברי יואל (יו"ד סי' פה אות ה ד"ה והתבוננתי) כתב 'מבואר בכל הפוסקים שלא נאסר אלא ברכה שאינה צריכה אבל בשאר שירים ותפלות מותר להזכיר את השם אף כל היום', עיי"ש. ועיין בשו"ת אבני ישפה (ח"ג סי' כג) שכתב שכאשר שרים זמירות שבת עדיף לומר שם ה' ממש שהרי הזמירות נתקנו ע"י גדולי עולם לאמרם דרך שבח והודאה. וגם אם ירצה אדם להחמיר נראה שאינו נכון, היות ובכך הזמירות מאבדים צורתם, והרי זה כאחד שיאמר סליחות בלא להזכיר שם ה'. אך בספר שאלת רב (ח"א פ"ד סט"ו) כתב בעל הדרך אמונה שיש שנוהגים לא להזכיר שם ה' בזמירות.