ההנהגה הנכונה למנוע לשון הרע

בגמ': אתאי לקמיה דרב נחמן קרעיה ר"נ לשטרא אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא אמר ליה חזי מר נחמן חקלאה היכי מקרע שטרי דאינשי וכו'. (כתובות עט, א).

בסוגיין הובא שרב ענן אמר למר עוקבא, ראה את מר נחמן חקלאה כיצד הוא קורע שטרות של אנשים. בחפץ חיים (באר מים חיים לשון הרע כלל י אות לא) כתב לבאר שבדברי רב ענן לא היה חשש לשון הרע, כיון שבאותו הזמן היה מר עוקבא אב"ד, ורב ענן בא לקבול לפניו על רב נחמן שאינו בקי בדינים [וכמו שפירש רש"י, רב נחמן חקלאה-אינו בקי בדינים], ומטרתו של רב ענן היתה 'קנאת האמת' כדי שמר עוקבא ימנע את רב נחמן מלנהוג כך.

וכמו שמצאנו בערכין (טז:) שאמר רבי יוחנן בן נורי, הרבה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני ר' שמעון וכו' והוספתי בו אהבה. והיינו שכשהכוונה לקנאת האמת לא שייך איסור לשון הרע, ומפני שכוונת המספר שיצמח מספורו תועלת, ולא לגנות ח"ו. וממילא וודאי שלא עבר רב ענן על איסור.

והוסיף החפץ חיים לבאר שגם מר עוקבא שהקשיב למעשה שרב ענן סיפר לפניו, ודאי שלא עבר בכך שום איסור, על אף ששמיעת לשון הרע גם היא אסורה, ומפני שמר עוקבא לא התכוון לקבל לשון הרע על רב נחמן, אלא שמע את המעשה מרב ענן כדי לחקור אח"כ על המעשה היטב כדי לברר מה היה המעשה מה הטעם שנהג כך רב נחמן, ובכך רצה מר עוקבא להסיר תרעומת מלבו של רב ענן. ואכן כך היה לבסוף שהתברר לרב ענן הטעם שרב נחמן קרע את השטר, ובאופן זה בודאי יש מצוה לשמוע כיון שהוא בכלל הבאת שלום בין אדם לחבריו, וכן בכלל הוי דן את כל האדם לכף זכות.

אם כן, סיים החפץ חיים יש לנו ללמוד מהמעשה של מר עוקבא הנהגה גדולה בענין שמיעת מעשה שאדם מספר גנאי שחבירו עשה לו. שאם אחד סיפר לחבירו, פלוני עשה לי רעה או חירף וגידף אותי, בין אם המספר מסוג האנשים שיש לחשוש שהם משקרים, בין אם המספר אחד מגדולי הדור שבודאי אינו משקר, מ"מ לא יבוש השומע, וישאל את המספר על המעשה כיצד היה וכו', כי הרבה פעמים ע"י פרטי הענין ישתנה המעשה מגנאי ומרעה לזכות, ויכול להתברר שחבירו כלל לא עשה לו רעה, או שהיה אנוס וכיוצ"ב, ובכך יגרום להבאת שלום בין אדם לחבירו, ויזכהו לדון את חבירו לכף זכות.

וכמו שמצאנו ברב ענן שאף שהיה אמורא, והיה לו גילוי אליהו (כמבואר לקמן קו), מ"מ דרש ממנו מר עוקבא שיספר לו את פרטי המעשה בשלימות, ובכך נשתנה הענין מרע לטוב, כך יש לכל אדם לנהוג.