דיבור בטלפון במקום שאינו שבת עם עכו"ם שבמקומו שבת
בגמ': שמע נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא וכו' (בבא מציעא צ, ב).
בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' פז) כתב לדון אם מותר לאדם לדבר בטלפון במקום שאינו שבת, עם עכו"ם שנמצא במדינה אחרת ששם שבת.
אך כתב שאין להוכיח לאסור זאת מפני שבאיסור אמירה לעכו"ם בשבת מצינו שני טעמים, א. משום 'ודבר דבר', [ולטעם זה לכאורה אינו אסור רק לומר בשבת משום ודבר דבר, אבל לומר לו בחול לא שייך איסור ודבר דבר]. ב. משום שהעכו"ם שלוחו לעשותו בשבת, ואם כן גם כשאומר לו בע"ש לעשות מלאכה הרי הוא כשלוחו, אבל זה שייך רק בדבר שאסור עכשיו לישראל שמטעם זה אסורה גם האמירה לעכו"ם לעשות איסור זה, אבל בנידון דידן כשישראל אומר לעכו"ם לעשות מלאכה עבורו בשעה שלגבי ישראל הוא ג"כ מותר, מה לן בזה שבמקום העכו"ם כבר שבת, הרי העכו"ם אינו בר שמירת שבת והוא עושה להישראל דבר שהישראל בעצמו ג"כ מותר באותו שעה לעשותו.
ואינו דומה לאומר לעכו"ם בחול לעשות עבור ישראל מלאכה בשבת, משום שבשעה שהעכו"ם עושה המלאכה אסור לישראל בעצמו לעשות המלאכה, ולכן אסור גם האמירה לעכו"ם לעשות בשבילו, כיון שלישראל בעצמו אסור, וכן חסום פרתי או כיון שלישראל בעצמו אסור, אסור גם האמירה לעכו"ם, ואין שום סברא לאסור האמירה לעכו"ם אף שבמקום העכו"ם כבר שבת להישראלים הדרים שם.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' קכה, ח"ד סי' עט) נשאל גם בזה, ולאחר שהאריך בדבר כתב, מותר לישראל העומד במקום חול לצלצל לעכו"ם שבמקומו הוא שבת שיעשה מלאכה עבורו.
