גניבת לחם כדי להינצל ממוות
בגמ': אמר רב חסדא, קסבר ר"מ עדים, שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר. אמר ליה רבא השתא אילו אתו לקמן לאמלוכי, אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון, דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש - אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים בלבד, השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו (כתובות יח, א).
אמר רב חסדא, קסבר ר"מ עדים, שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר. אמר ליה רבא השתא אילו אתו לקמן לאמלוכי, אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון, דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש - אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים בלבד, השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו.
בראשונים האריכו לבאר את דברי רב חסדא, וכי חלק על דין זה שבמקום פיקוח נפש יעבור ואל יהרג, ויש שכתבו שאין כוונתו שמצד הדין היה לעדים להיהרג אלא מידת חסידות היא (ראה בהרחבה בדעת הראשונים בילקוט ביאורים), ובשו"ת בנין ציון (סי' קסח) כתב בדעת רב חסדא שכיון שבחתימתם הרי הם גונבים ממון, אסור לגנוב ממון כדי להנצל ממות, ובזה גופא נחלקו רבא ורב חסדא, והביא שם כן בשם ספר הכתובה שגם כתב עפ"י דעת רב חסדא שאם ירצה גזלן להרוג אדם והוא בא לפטור עצמו בחתימת שקר על חבירו אסור לו לעשות כן כיון שאסור לגזול או להפסיד ממון חבירו לרפאות את עצמו.
והנה שורש הנדון הוא בסוגיא בבא קמא (ס:) שמבואר שם שדוד המלך נסתפק בשאלה זו ורצה ליטול מגדיש של ישראל שהתחבאו בו הפלשתים ושלחו לו שאסור לו להציל את עצמו בממון חבירו, ונחלקו שם הראשונים בביאור הסוגיא, וכבר תמה בזה בעל המשנה למלך בספרו פרשת דרכים (דרוש יט) איך יתכן שיהיה אסור לו ליטול ממון חבירו כדי להנצל, וכי ישנו דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ משלוש העבירות החמורות.
ובשו"ע (חו"מ סי' שנט) מבואר שאפילו אם אדם בסכנת מוות וצריך לגזול את חבירו כדי להציל את נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם. ובשו"ת בית יהודה (עייאש, יו"ד סי' מז) שנשאל במי שנדחקה לו השעה יותר מדאי, ואין מי שיפרנסנו, אם מותר לו לגנוב ולאכול משום פיקוח נפש. והביא הא דקי"ל שבכל האיסורין שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מג' דברים, וחילק שיש לומר דהיינו דוקא במקום שאין הפסד לאחרים, אבל במפסיד לאחרים אסור אפי' במקום פקוח נפש, שהגוזל את חבירו כאילו נוטל נפשו (ב"ק קיט), אך כתב ששוב ראה מה שהובא בשו"ע (שם) שהתיר בזה, ועיין בבית יהודה (שם) ובשדי חמד (כללים מערכת האלף אות טז) שדנו אם יכול לקחת ממון חבירו במקום פיקוח נפש גם כשאין לו ממון לשלם על סמך שירוויח אחר כך.
בספק זה אם מותר לאדם להציל עצמו בממון חברו, תלו הפוסקים נדון נוסף, אם מותר להנות ממת כדי להנצל ממוות, שאלה זו מצויה בזמנינו בנידון השתלת איברים ממת שיש לדון שאף אם עובר בזה משום ביזוי המת מ"מ משום הצלת נפשות יש להתירו, אך יש האוסרים (עיין שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' רי, מנחת יצחק ח"ה סי' ז, אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קעד).
ובשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' קה) כתב שאין ליקח ממון חבירו באופן של פיקוח נפש רק ע"מ לשלם, ולכן כתב שם בנידון השתלת כליה מאדם חי שכיון שלא שייך לשלם על זה שהרי מהכסף לא יהיה לו כליה, ואפילו אם יש בשוק מחיר לכליה, מ"מ בריא לא ילך לקנות כליה עבור עצמו א"כ א"א להציל עצמו בכליית חבירו שהרי אינו ניתן להשבה, עיי"ש.
