גילוי אליהו ורוח הקודש בזמן הזה
בגמ': אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה (בבא בתרא יב, א).
בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' קה) נשאל על מלמד אחד שפגע בכבוד האור החיים ז"ל באמרו שלא עשה ספרו ברוח הקודש. והשיב הדברי חיים 'לא ידעתי מה ספק לכם שרוח הקודש שורה גם עתה על הראוי לו, אף על פי שבטלה הנבואה מן הנביאים, הלא בפירוש איתא בבבא בתרא (בסוגיין) שמיום שחרב בית המקדש אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה, הרי שגם אחר החורבן רוח נבואה שורה על הראוים לכך היינו רוח הקודש דחכמה.
וביאור הדבר הביא בשם הראשונים שכתבו 'אף על פי שנטלה נבואה מן הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת חכמים שהוא בדרך חכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם, ונתנה לחכמים פירושו שישיגו בשכלם דברים הרבה שאין כח בשכל הטבע להשיגם, וחכם עדיף מנביא פי' מאותו נביא שיש לו כח לראות עתידות, ואין לו דרכי הנבואה שהם מצד החכמה שורה שכינה עליו' עיי"ש באריכות.
ראיה לדבר הביא הדברי חיים ממה שאמרו בגיטין (ז.) גבי ר' אביתר דאסכים מריה על ידיה, ופירש רש"י, 'לגלות לו סוד לכוון בדברים הסתומים על אמיתתם', הרי דרוח הקודש והסכמת הקב"ה לא ביטל מחכמים הראוים לזה.
ומה שאמרו בסוטה (מח:) שמימות הנביאים ניטלה רוח הקודש, היינו רוח דנבואה, אבל רוח הקודש דחכמה ולהסכים בשכלו עם הלכה למשה מסיני, או כר' אביתר, זה לא בטלה ולא יכחיש זה רק אפיקורס.
וסיים הדברי חיים, 'ומה שכתבתם תשובות מגדולי דורינו שבטל לגמרי רוח הקודש, לא אאמין שיצא זה מפי רבותינו שיחי', ומי יודע מה שכתב להם המתעה הנבל הזה, אבל האמת עד לדרכו שגם בזמנינו יש לחכמי האמת שאינם נוטים אחרי החומר, יש להם רוח הקודש וכמבואר במורה נבוכים וברמב"ן, ולכן בעל אור החיים נשבג"מ בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש, אך לא הוא לבדו רק כל מחבר אפילו בדורינו אם הוא ראוי לכך חיבר ספרו ברוח הקודש, היינו שהסכים בחכמתו לאמיתו של תורה, כמו שאמרו בש"ס על ר' אביתר, וכן כתב התומים לדינא [בקיצור ת"כ סי' קכ"ג וקכ"ד] שאין לומר קים לי נגד השולחן ערוך, משום שכתבו דבריהם ברוח הקודש ע"ש.
ולכן המלמד המכחיש רוח קדשו של אוה"ח, הוא אפיקורס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש, והמלמד הזה כפר בעיקר רוח הקודש, וליעג על דברי הש"ס בבא בתרא הנ"ל, ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו ויישר כוחכם בזה'. וע"ע בשו"ת דברי מרדכי (לוריא, סי' ב) שהאריך להוכיח על רוח הקודש בזמן הזה.
ובשדי חמד (שיורי הפאה מערכת ג כלל ז) הביא מה שכתב הדברי חיים, והוסיף שידוע כי מרן הקדוש הבעל שם טוב מסר נפשו כדי לראות את עצמו עם בעל האור החיים הקדוש, ונתן בים דרכו ללכת לארץ ישראל כאשר בא לשם האור החיים הק' בשנת תק"ב, והן בעוון הדור משמים עכבוהו ואלמלי התראו פנים בפנים שמענו מקדושי ארץ שהיו פועלים בקדושתם להביא משיח צדקנו שיבא בב"א.
ובספר עורה שחר (ערך א אות עט) הביא גם מש"כ הדברי חיים, וציין לדברי האור החיים הק' בהקדמת ספרו פרי תואר שכתב 'ולמקור האמת הדבקתי אור נשמתי', הרי שלא חידש דבר רק בהדבקו בקונו ית', אם כך ודאי כל חידושיו היו ברוח הקודש דחכמה.
