גביית חוב כשהפרוזבול נאבד

בגמ': וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו (כתובות פט, א).

בשו"ע (יו"ד סי' רי ס"ב) נפסק שהנודר בחלום, אינו כלום ואינו צריך שאלה. ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי, ויש לחוש לדבריהם. מיהו כתב הרמ"א שאם אין לו בקלות עשרה שיודעים ללמוד, יתירנו בשלשה כשאר נדר.

והנה ברא"ש (כלל ח סי' יא) כתב הנודר או נשבע בחלום, דע, כי אין צריך כלום, שאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים, כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי לנדוהו בחלום, דסימן קללה הוא בעלמא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.

בשו"ע (חו"מ סי' ס"ז סל"ה) נפסק שנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד. והנה בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' פו) כתב שמי שאבד או נקרע הפרוזבול שלו בתוך שנת השמיטה, דינו תלוי במחלוקת התנאים בתוספתא (שביעית פ"ח, הו"ד בר"ש שביעית פ"י מ"ה), ויסוד מחלוקתם היא בשורש הטעם שפרוזבול מועיל, אם משום שע"י כתיבת הפרוזבול החוב כגבוי ועומד, שא"כ אף אם נקרע הפרוזבול הרי הוא מועיל, כיון שהחוב כבר כגבוי, וכעת אין הפרוזבול משמש אלא לראיה בעלמא שכבר גבו בית דין חובותיו, ולכן אפילו אם הוא נקרע קודם שהשמיטה הגיעה הרי הוא מועיל, וכך קיי"ל. אך אם טעם הפרוזבול אינו משום שע"י כתיבתו ומסירתו החוב כגבוי, אלא שבפרוזבול ממנה את בי"ד שהם יהיו הנוגשים, ומדין הפקר בית דין יכולים בי"ד ליגוש שלא מן הדין, וא"כ הפרוזבול עושה הקנין ואינו לראיה בעלמא אלא השטר פועל את תוקף הקניין, וא"כ צריך שהוא יהיה קיים בשעה שיכנס איסור הנגישה שהיא רגע מוצאי שביעית, וזו היא דעת רבנן בסוגיין, אך כתב החת"ס שלא קיי"ל הכי.

ובשו"ת יהודה יעלה (ח"ב סי' קעט) נשאל באותן האנשים החרדים אל דבר ד' וכותבים פרוזבול בזמן הזה להרא"ש וסייעתו בסוף ששית, ולהרמב"ם בשביעית עצמו, אם נאבד מהם הפרוזבול קודם שהגיע סוף שביעית, באופן שבזמן שמשמטת שביעית כבר לא היה בידו פרוזבול מה דינו. והשיב, שכיון שתלמיד חכם אין צריך לכתוב פרוזבול, ויכול רק למסור מילי, א"כ אפילו אדם שאינו תלמיד חכם שצריך לכתוב פרוזבול, כיון שכתב אע"פ שבהגיע סוף שביעית כבר נאבד ממנו הפרוזבול הרי זה מועיל.