בעל תשובה ב'מעשר' שלא נתן שנים רבות
בגמ': הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם (בבא קמא צה, א).
בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תפג) כתב, בא לפני בעל תשובה קרוב לשנת השבעים לחייו, ובפיו שאלה על אשר עשה חשבון מכל רווחיו כל השנים, ומצא שהיה חייב במעשר כספים קרוב למאתיים אלף דולאר, אולם עתה כל הונו הוא שלושים אלף דולר, ועכשיו לבו כואב מאימת הדין שימות ח"ו וגזל עניים בידו, ואומר שאם הדין מחייב לשלם הרי הוא מוכן לתת את כל חסכונותיו שבבנק, אולם כאמור גם זה לא מספיק, וביקש שאמצא לו תרופה.
וכתב, נראה שהנה לרוב הפוסקים חיוב מעשר כספים הוא רק מכח מנהג דור דור, והסמיכו זאת על הפסוקים, אבל לא נהגו מעולם לשלם גם לאחר שהוציא את כל הכסף, ואפילו להשיטות שחייב מדאורייתא או מדרבנן, תיקנוהו כמו מעשר דגן ולא שייך החיוב לאחר שנאכל, ורק אם מלכתחילה היתה דעתו להפריש על אח"כ מועיל.
עוד כתב עפ"י סוגיין שאמרו 'הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם', והיינו שאם כבר נאכל ואינו בעין אין מקבלין מהם מפני תקנת השבים, וכ"ש כאן בממון שאין לו תובעין, ועיקרו לרוב הפוסקים מנהג, אין לנו להחמיר עליו להתחסד ולשלם ממה שנאכל אלא רק מה שיש לו, ודי בכך לקבל ברכת הקב"ה ולא יחוש על העבר אלא עכשיו יפריש מעשר מכספו ויתן לצדקה ויצא מכל פקפוק.
