בן גילו

בגמ': בן גילו (בבא מציעא כז, ב).

וברש"י בסוגיין כתב שבן גילו היינו הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד. והר"ן בנדרים (לט:) כתב לענין ביקור חולה שבן גילו נוטל אחד מששים בצערו, היינו שנולד המבקר במזלו של חולה.

אולם במדרש רבה (ויקרא לד א) כתבו שבן גילו היינו שאוהבו כנפשו, וכן כתב השיטה מקובצת (נדרים שם) בן מזלו שהוא מטבעו והנהגתו, כי אז דעתו של חולה נוחה הימנו וכשהוא מבקרו מיקל ממנו חוליו, וכיוצא בזה כתב המאירי (שם) בני גילו רוצה לומר שביקורם ערב עליו.

וע"ע בספר ילקוט יצחק (דף נב אות ז) שיוסף הצדיק היה בן גילו של יעקב אביו ולכן נטל אחד מששים בחליו, כדכתיב (בראשית מח ב) 'ויתחזק ישראל וישב על המטה', המטה בגימטריא נ"ט, כי בבוא יוסף שהוא ודאי בן גילו של אביו שזיו איקונין שלו דומה לו, ועוד שהרי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, אז התחזק ישראל מחליו, וישב על על נ"ט חלקים ממנו, משום שהוריד לו אחד מששים בחליו, שהמטה בגימטריא נ"ט.