בורא נפשות על שתייה חמה
בגמ': בכותח הבבלי א"ל הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס אי דקא שריף ליה מישרף בטלה דעתו אצל כל אדם אי מישטר קא שטר לא משכחת כזית בכדי אכילת פרס (נזיר לו, ב).
בסוגיין מבואר שהיות ו'כותח הבבלי' הוא מאכל מאד חריף, ואין רגילים לאכול ממנו כמות שיש בה כזית חמץ בכדי אכילת פרס, לכן אין חייבים על אכילתו בפסח משום אכילת חמץ.
יש שרצו להוכיח מכך לנידון הפוסקים אם מברכים ברכה אחרונה על משקאות חמים, שאין הדרך לשתותם בשיעור הזמן שרגילים לשתות רביעית, שיש שצידדו שהיות וכך היא הדרך לשתות משקאות אלו, על כן מברכים עליהם ברכה אחרונה, ואף שהשותה שוהה בשתייתם יותר מבמשקה רגיל.
אולם יש שצידדו שאעפ"כ אין מברכים עליהם ברכה אחרונה, והוכיחו כן מסוגיין שעל אף שהמדובר הוא על מאכל חריף שאין דרך לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס, מכל מקום אין שיעור 'כדי אכילת פרס' משתנה, ואין חייבים על אכילתו משום אכילת פרס, ולא אומרים שהיות והמאכל הוא חריף על כן השיעור גדול יותר וחייבים אף על אכילת כזית בשיעור זמן גדול יותר, (מל"מ ברכות פ"ג הי"ב).
אמנם המנחת חינוך (מצוה שיג אות ה) דחה ראיה זו, על פי חילוק יסודי, שבסוגיין הנידון הוא על אכילת חמץ, ושיעור הזמן לאכילת כזית חמץ הוא בכדי אכילת פרס, ולכן אף על מאכל חריף כל שלא אכלו בשיעור זמן אין חייב על אכילתו, ואף שהדרך לאכול מאכל חריף בזמן גדל יותר, מכל מקום הדרך באכילת חמץ היא בשיעור כדי אכילת פרס. מה שאין כן בנידון ברכה אחרונה, שהנידון הוא בכל מאכל ומאכל לגופו – מה הוא שיעור אכילתו, ובמשקה חם הדרך היא לשתתו בזמן רב יותר, ולכן אף אם שהה בשתיית המשקה זמן רב, עליו לברך ברכה אחרונה.
בנידון זה האריך גם הברכי יוסף (או"ח סי' רד סק"ה) שכתב: בברכה אחרונה על שתיית הקאב"י [קפה] פליגי בה רבנן בתראי. ובכל גלילות טורקיה וארץ מצרים וארץ הצבי נקבעה הלכה שלא לברך. והוסיף בשם ה'יד אהרן' שכתב, ראיתי לאנשי מעשה שמניחין את הקאהב"י [קפה] שתצטנן ואח"כ שותין אותה ומברכין, וראיתי בגליון כתוב מיד הקדוש מופת דורנו הרב בתי כהונה, שכתב שאין דרך שתייתו בכך שאין דרך בני אדם לשתות קפה קר, ומי ששותהו קר הוי שלא כדרך, ואין זה דרך הנאתו ותיקונו, ואנשים הללו בטלה דעתם אצל כל אדם, והוכיח כן ממה שאמרו בסוגיין על אכילת הכותח שמי שאוכלו בלא תוספת בטלה דעתו אצל כל אדם, וסיים שם: ומכל הנזכר עיניך תחזינה משרים שאנשי מעשה הללו לא עשו כלום, שעל כל פנים לענין ברכה אמרינן כל כי האי גוונא בטלה דעתם, וזה ברור.
אמנם יש שהורו הלכה למעשה לברך ברכה אחרונה על כוס תה או כוס קפה חמים, וכמו שהעיד בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' פה) שראה את רבו מרן הגאון בעל חתם סופר שהיה נוהג לברך אחר הקפה בורא נפשות רבות. ובשו"ת מלמד להועיל (חלק אורח חיים סימן כה) כתב, שהגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב היה נוהג לברך על הקפה ברכה אחרונה, ושכן נהג הגאון רבי יוסף באב"ד בעל המנחת חינוך.
ובמשנה ברורה (סי' רי סק"א) כתב, הנה לענין שתיית טה"ע וקאפ"ע שהדרך לשתותו כשהוא חם וקשה לשתותו בלא הפסק כדרך שאר משקין כי אם מעט יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה, ובמחצית השקל ובחיי אדם מצדדים שלא לברך, וכ"כ בדרך החיים, וכן הוא מנהג העולם. ואנשי מעשה נוהגין שלבסוף שתייתן מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע ובפרט לדעת הגר"א שפסק שגם בשתייה שיעור הצירוף הוא 'כדי אכילת פרס', וממילא אף אם אינו שותה את הקפה בשיעור הזמן שרגילים לשתות רביעית, כל ששתה בכדי אכילת פרס, מברך עליו ברכה אחרונה [וכ"כ בעל התניא בסדר ברכת הנהנין (פ"ח אות ו)], ולכן בודאי נכון לנהוג בעצה הנ"ל, שלבסוף השתייה להניח כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתותו בבת אחת.
