אשה במשלוח מנות
בגמ': דתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין וכו' (בבא קמא קט, ב).
בשו"ע (או"ח סי' תרצה ס"ד) כתב הרמ"א שאשה חייבת במשלוח מנות כאיש.
אולם בפרי חדש (שם) כתב להקשות על שבמגילת אסתר נאמר 'ומשלוח מנות איש לרעהו' הרי 'איש' ולא 'אשה' ומניין למד הרמ"א שגם אשה בכלל.
לבאר דברי הרמ"א כתב השו"ת שבות יעקב (ח"א סי' מא) שהיות וגם נשים היו באותו נס הרי הם חייבות גם במשלוח מנות כשם שהם חייבות במקרא מגלה, וגם במשלוח מנות כתיב 'קבלו עליהם היהודים' וגם הנשים בכלל.
והוסיף לבאר שאף שנאמר במגילה 'ומשלוח מנות איש לרעהו' אין למעט עפי"ז אשה כמבואר בסוגיין שפעמים אמרה התורה 'איש' מחמת 'אורחיה דקרא' ומטעם זה הסתפר רבינו בדין גזל גיורת. ובמשלוח מנות אף שאשה ג"כ חייבת במשלוח מנות, מ"מ כתיב 'איש' לפי שספק בידו לעשות משא"כ האשה.
בסיום דבריו כתב שאפשר שמטעם מנהג זה נהגו במקצת מקומות שהנשים שולחין זה לזה מיני נילוש שקורין קרעפלך וכיוצא בזה כדי לצאת ידי חובתן.
כיוצא בזה כתב בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' קכ) להצדיק דברי הרמ"א, וזה לשונו 'לי נראה שהוא דין אמת וישר. ואטו כל היכא דכתיב איש להוציא את האשה. והכתיב ואסף איש טהור ולא מפקינן מניה אשה. אדרבה מכשרינן באשה ואיש להוציא את הקטן הוא דאתי. דדכוותה אשכחן טובא דלא ממעטינן מאיש אלא קטן דלאו איש הוא. ותו הא כתיב הכא קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ואשה בכלל. בלי ספק כמו כל היכא דכתיב זרע דזכרים ונקבות במשמע.
ועוד הרי אמרו נשים חייבות במקרא מגלה ואיתקש עשייה לזכירה דכתיב נזכרים ונעשים וכי היכי דגמרה זכירה מעשייה. גמרינן נמי עשייה מזכירה דאין היקש למחצה'. ותו זיל בתר טעמא דנשים חייבות במשלוח מנות לפי שאף הן היו באותו נס א"כ ה"ה לכל המצות הנוהגות בפורים'.
ועיין בבית האוצר (כלל קמא) שהאריך בזה אם במקום שאפשר לומר דיבר הכתוב בהווה אין ממעטים נשים, וכן בספר בית אהרן (מגיד, ח"ט ערך איש סי' ב) שהאריך בזה.
