אמירת 'כמו שהקב"ה אמת כך זה אמת'

בגמ': כיון דנקיט ליה בידיה אף על גב דלא אמר אלא בה כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי (נדרים יד, ב).

בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' יז, הו"ד בפ"ת יו"ד סי' רכט סק"ה) נשאל על מה שנהגו הטפשים לומר כמו שהקב"ה אמת כן דבר זה הוא אמת, אם יש בזה חשש שבועה או לא. 

והשיב שדבר זה הוא עון פלילי וקרוב לכפירה, וראוי לגעור באומר זה וללמדו שהוא עון, ואם ימשיך באולתו יש ליסרו על ככה כפי ראות ב"ד עד שישוב, לפי שאין להשוות אמתת מציאותו ית' לאמתת שום נמצא מהנבראים, ואפי' שהדבר ההוא אמת ברור, אפ"ה הוא ראוי לעונש כאלו משוה עבד לקונו, ואוי לו לנפשו על ככה. וכ"ש אם בדבר ההוא אשר רוצה לאמת הוא ספק, או שקר, שזה ודאי כופר בקונו ואומר לא הוא, ואין לו חלק לעה"ב.  

אבל לענין שבועה, אם מבטיח את חבירו כשאומר כן, נראה שהוא חייב לקיים דבריו ולאמתם. ואפילו אם נאמר שאין כאן שבועה גמורה, לא גרע מידות. ופסקו רוב הפוסקים ז"ל דידות שבועות כשבועות.

והביא הרדב"ז בשם הריב"א ז"ל, באחד שאמר כן יעזור ה' ליראיו והתורה שאקיים אלו התנאים, והשיב הריב"א ז"ל שבועה בשם יש כאן, ואע"פ שלא אמר שם אלא בכנוי ובלשון לעז, כדאמרינן מארי כולא שבועה. הילכך אם לא קיים הבטחתו יש בו משום קטני אמנה, ויש חשש נדר ושבועה, ויש בו חשש כפירה, ויש בו מבטיח ואינו עושה. ורואה אני לכוף אותו לקיים הבטחתו, מפני שלא גרע מהן הן שבועה שאמרו קצת מפרשים שאפילו בלא הזכרת שם וכנוי מתחייב, וכ"ש כאן שיש שם ממש, וכן יש מילת אמת שהיא ג"כ שבועה. אבל לחייבו מלקות אין לנו, כיון שלא הזכיר שבועה, ולא הזכיר השם בלשון שבועה, ולא כפל הדבר. אבל אם כפל הדבר והזכיר שם, הרי היא שבועה לכ"ע.

כללא דמלתא יש בדבור הזה מהגנות מה שאי אפשר לשערו, וראוי לגעור באומרו ולהענישו וליסרו, עד שישוב מדרכו הרעה.

ועוד הביא הרדב"ז ששאלו מלפני מהר"י ז"ל, על מי שאמר אם אעשה דבר זה לא אהיה יהודי, והשיב שאין כאן שבועה. אבל אם נשבע על דבר, ואמר אם אשאל על זה לא אהיה יהודי, אין מתירין לו, שאין ב"ד נזקקין להתיר בדבר שיש בו תקלה. ואם נתיר לו כאלו אנו אומרים לו שלא יהיה יהודי. וגם בזה יש חשש כפירה, שאין ראוי למשכן הדת על שום דבר בעולם, אפילו נוטלין את נפשו.

ורבינו יונה (שערי תשובה שער ג רמז מז) כתב שאסור לאדם שיאמר כן יושיעהו השם, כאשר הדבר הזה דבר אמת, בעוד שהדבר הוא כזב. כי הנה קלל את עצמו בשם, שמכלל הן אתה שומע לאו.

ובליקוטי מהרי"ח (סדר משא ומתן) כתב שאסור לומר כן אף אם אומר כן בלשון לע"ז. וראה לקמן (כב.) אריכות בדברי הרדב"ז, ובדבר אמירת 'באמת'.