אמירה לעכו"ם להדליק עירקאנדישענער (מזגן) בשבת

בתוס': הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים. וא"ת והא פחים בידי שמים הוא כדאמרי' וכו', דבדרך אין אדם יכול ליזהר מן החום, אבל אם רוצה לישב בביתו יכול להיזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף (כתובות ל, א).

הפוסקים דנו בדין הפעלת עירקאנדישענער (מזגן) בשבת ע"י אמירה לעכו"ם, אם יש איסור בדבר. 

והאריכו לדון אם בהולדת זרם יש איסור תורה, וכתבו שלהסוברים שאינו אלא משום שבות, א"כ יש להתיר הפעלת מזגן ע"י אמירה לגוי שהרי זה שבות דשבות, ובמקום צער יש להתיר, וכמו שפסק השו"ע (או"ח סי' שז ס"ה) שמותר לומר לגוי להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בהם התינוק או המצטער, ע"ש. אלמא דשבות דשבות במקום צער שרי. ומ"מ כל זה במזגן שאין בו נורת בקרה, מפני שאם יש בו אור, הוא מבעיר, והוא בודאי עובר על איסור תורה. אלא שיש לדון אם קור נחשב כצער, וכמו"כ אם חום נחשב לצער.

והנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ד"פ סי' תעח), ובהגהות מרדכי (סוף פ"ק דשבת), הביאו תשובת רבינו יום טוב, שבמקום שהקור גדול מותר להתחמם כנגד המדורה שהדליקה הגוי בשבת, מפני שהכל חולים אצל הקור, ואפילו אם לא נאמר שהם חולים ממש, מ"מ צערא מיהא איכא, ואלמלא שיהיו תמהים עלי הייתי מתיר אפילו אמירה בפירוש לגוי, וכל שכן כשהגוי עושה מעצמו בשביל ישראל, שמותר לישראל להתחמם כנגדה. וכן פסק הש"ע (או"ח סי' רעו ס"ה) בארצות הקרות מותר לעכו"ם לעשות מדורת אש בשבת בשביל הקטנים, ומותרים גם הגדולים להתחמם בה. ואפילו בשביל הגדולים מותר, אם הקור גדול, שהכל חולים אצל הקור. ולא כאותם שנוהגים היתר אע"פ שאין הקור גדול ביום ההוא. וכתב המג"א (שם), ואפשר שהעולם סומכים על מ"ש הג' מרדכי שאף במצטער בלבד שרי שבות, כמ"ש בש"ע (סי' שכח סל"ג). אלא שהעיר המג"א שמדברי השו"ע (סי' שז ס"ה) משמע שאפילו במקום צער אסור לומר בפירוש לגוי לעשות איסור דאורייתא. ולכן אם אין הקור גדול לא יאמרו בפירוש לגוי. ובמשנה ברורה (סי' רעו סק"מ) כתב, שאם הקור גדול מוכח בבית יוסף ובב"ח שאפילו לומר בפירוש לגוי לעשות מדורה מותר.

ויש לדון מה הדין להיפך כשהחום גדול, והביא המנחת יצחק (ח"ג סי' כג) שיש שהוכיחו מתוס' (ב"ב קמד: ד"ה חוץ), שהביאו דברי הירושלמי, אנטונינוס אמר ליה לרבי, כשהיה יוצא לדרך, צלי עלי, אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן צנה, אמר ליה, דא צלותא, בתמיה, יתיר חד כסותא וצנתא אזלא, אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן שרבא, אמר ליה הא ודאי צלותא היא, דכתיב ואין נסתר מחמתו. ונמצא שאם החום גדול הוא יותר קשה ממה שהקור גדול.

אלא שהתוס' בסוגיין (ד"ה הכל בידי שמים), כתבו דהאי קרא דכתיב ואין נסתר מחמתו, מיירי בעוברי דרכים, או במלחמה, כדרך שהמלכים עושים, שבדרך אין אדם יכול להנצל מן החום, אבל אם אדם רוצה לישב בביתו יכול להזהר מן החום, כשישב בבית של אבנים, או שיכנס במרתף. ולפי"ז יש לדון אם בחום גדול גם הותר אמירה לעכו"ם או לא. ועיין בחלקת יעקב (או"ח סי' קמה אות א). ובאג"מ (יו"ד ח"ג סי' מז אות ב) שנחלקו אם למעשה יש להתיר בזה, או לא.