אם מי הים נדים או עומדים
בגמרא מבואר שחבית שנפלה לים הגדול והיו בה משקין הפסולים לטבילה, אם טבל במקום שנפלה בו החבית לא עלתה לו טבילה. אבל אם נפלה החבית לנהר וטבל במקום שנפלה החבית עלתה לו טבילה.
וטעם החילוק מבואר בגמרא, שמי הים נצבים ועומדים, ולכן חוששים שמא המשקים שהיו בחבית שנפלה בים נשארו במקום הנפילה, אבל מי הנהר אינם עומדים במקום אחד ולכן המים שבחבית כבר אינם עומדים במקום אחד.
והנה שנינו (פרה פ"ח מ"ח, מקוואות פ"ה מ"ד), כל הימים כמקוה שנאמר (בראשית א י) 'ולמקוה המים קרא ימים', דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה, לא נאמר 'ימים' אלא שיש בו מיני ימים הרבה. ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת. והלכה כר' יוסי שהים נחשב כמעין לענין זה שמטהר בזוחלין, ואין צריך שיעמדו המים במקום אחד דהיינו באשבורן כמי גשמים, אלא אף אם נעים ונדים כשר, וכן כשר אפילו כשאין בו ארבעים סאה במקום הטבילה, כדין מעין. אבל לענין טהרת מצורע ומי פרה אדומה שצריכים מים חיים, אין הים נחשב כמים חיים. ובטעם החילוק כתב הר"ש (פרה שם), שדרך נחלים הולכים וזוחלים עליהם וזה דרכם של מי הים שיש בתוכם נחלים, ולכן מטהרים בזוחלין כמעיינות שמטהרים בזוחלין. אבל פסולים הם לתורת מים חיים, לפי שהכתוב קראם 'מקוה'.
ובשו"ת צמח צדק (ליובאוויטש, אבה"ע סי' סח) דן לענין הטובע בים או בנהר תחת הקרח, ולא ראינוהו שיצא משם ואחר כך אבד זכרו, אם חוששים שמא גלי הים העבירוהו למקום אחר ששם יש חור בקרח ויצא וחי הוא, ואשתו אסורה להנשא, או שמא אין חוששים לגלים שהעברוהו למקום אחר, ונוקטים שנשאר תחת הקרח וטבע ומת ואשתו מותרת. וכתב שיש לחלק בין נהר לבין ים, שבנהר מרוצת הנהר עצמו מובילה את הטובע למקום אחר גם בלי גלים, אבל ים שהוא ניצב ועומד אין בו אלא גלים היכולים להוליך את הנמצא בו ממקום למקום, ותחת הקרח אין גלים, ולכן אם טבע בים תחת הקרח יש לנקוט שמת שם.
והביא ראיה שמי הים עומדים במקומם מהמבואר כן בסוגיין, שמי הים ניצבים ועומדים, [והוכיח מדברי הרמב"ם (מקוואות פ"ו ה"י) שכן הוא בכל הימים שבעולם, ושלא כדברי הריטב"א (ד"ה והנכון בזה) שפירש שרק בים הגדול הוא כן]. ועוד הוכיח כן מהמשנה הנזכרת שלדעת ר' מאיר הים הגדול כמקוה, והיינו משום שמימיו עומדים, וגם ר' יוסי שסובר שהים מטהר בזוחלין כמעין, היינו רק משום שהנחלים הולכים וזוחלים לתוך הים על מי הים, וכדברי הר"ש הנ"ל, אבל הים מצד עצמו עומד ואינו נד. ואף התוס' (שבת קט. ד"ה רבי יוסי) שכתבו שטעמו של ר' יוסי הוא משום שמי הים הולכים ושבים כל שעה מכאן לכאן והרי הם כזוחלין, אף הם אינם חולקים על מציאות זו שמי הים עומדים, אלא מה שהם הולכים ושבים הוא מצד הגלים שגלי הים הולכים ושבים, אך מי הים עצמם עומדים במקומם. ולכן במקום שאין גלים כגון תחת הקרח אין לנקוט שהנופל לים שם יצא לעבר האחר.
ובחזו"א (מקוואות קמא סי' ו סק"ו) דן ג"כ בנידון זה אם מי הים עומדים או נדים, וכתב אף הוא שמי הים עומדים במקום אחד, והביא דברי הר"ש הנ"ל שמוכח כן מדבריו, אמנם הביא ג"כ דברי התוס' הנ"ל שכתבו שבכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן, וכתב שנראה שרצונם לומר שהם מתנענעים, אבל אין המים עוזבים את מקומם, וכמו שאמרו בסוגיין שים הגדול ניצב ועומד.
