אם מותר ללמד גוי דיני ממונות
בגמ': אמרוה קמיה דשבור מלכא אמר להו אפריון נמטייה לרבי שמעון (בבא מציעא קיט, א).
ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' נו אות י) כתב לדייק מסוגיין שדברים שהם בכלל 'דינים' שעליהם נצטוו בני נח, מותר ללמד לעכו"ם, ולכן מותר ללמדם דינים מהלכות נזיקין וכיו"ב. והוכיח כן מסוגיין ממה שאמרו דינים לפני שבור מלכא שהיה מלך פרס וכמבואר ברש"י שהיה בקי בדינים.
ואכן כדיוק זה כתב גם המהר"ץ חיות בסוגיין בביאורו כיצד מסרו דברי תורה לעכו"ם, וכן כתב היערות דבש (ח"ב דרוש טז ד"ה והנה יש).
אך בעין אליהו על סוגיין (ד"ה אמרוה) הביא דברי המהר"ץ חיות, והקשה עפ"י מדרש שמבואר בו שאף שהם מצווים על הדינים מ"מ הדינים שלהם הוא כפי מה שיסכימו ביניהם ואסור ללמד להם דיננו, וכמו שאמר הכתוב 'לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בעל ידעום', ולכן ביאר שבסוגיין אין הכוונה שלימדו את השבור מלכא הלכות, אלא שסיפרו לו את המעשה שפסקו כר"ש.
וע"ע בשדי חמד (פאת השדה מערכת א כלל קב) שדן אם מותר מותר ללמד לעכו"ם את שבע המצוות שלהם, עיי"ש. בעניין לימוד תורה לעכו"ם ראה עוד בפניני הלכה כתובות (כח:) ובבא קמא (לח.).
