אם מותר לומר הלשון 'באמת'

בגמרא: רב כהנא איקלע לבי רב יוסף אמר ליה לטעום מר מידי אמר ליה לא מרי כולא לא טעימנא ליה אמר ליה לא מרי כולא לא טעימת ליה (נדרים כב, ב).

בסוגיין שנינו שנשבעו בלשון 'מארי כולא', ומכך למד הריב"א (הו"ד ברדב"ז ח"א סי' יז) באחד שאמר, כן יעזור ה' ליריאיו והתורה שאקיים אלו התנאים, שיש כאן שבועה בשם, ואע"פ שלא אמר שם אלא בכנוי ובלשון לעז כדאמרינן שמארי כולא הוי שבועה, הלכך אם לא קיים הבטחתו יש בו משום קטני אמנה ויש חשש נדר ושבועה, ויש בו חשש כפירה, ויש בו מבטיח ואינו עושה. 

והנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' רלז ס"י) שאותם הרגילים לומר אמונה אעשה כך וכך, אע"פ שהן כנדרי זרוזין, מ"מ בעי התרה.

ולכאורה משמע שכמו כן האומר באמת שאעשה כן, דהוי כשבועה וצריך התרה. ועיין ברדב"ז (שם) שכתב 'ואיכא נמי מלת אמת, שהיא ג"כ שבועה'.

ובראשית חכמה (פי"ד משערי הקדושה) כתב 'ויזהר מלהשבע באמת שה' נקרא אמת, שנאמר וה' אלקים אמת. וכן יזהר מלהשבע חי נפשי, כי הנפש היא חלק אלוה ממעל'.

והנה בחכמת אדם (כלל צג ס"י) הביא דברי הרמ"א הנ"ל שכתב 'האומרים באמונה אעשה זאת או לא אעשה בין ליהודים בין לנכרים בעי התרה ואפילו אמר בלשון אשכנז, ונראה לי שכוונתו שאמר ביי מיין גלויבען, וצריך עיון.

ובמטה אפרים (אלף המגן סי' תקפא ס"ק קב) כתב הנשבעים ב'אמת' הוא שבועה כי שמו של הקב"ה אמת.

ועיין בתשובות והנהגות (ח"א סי' תקכה) שכתב הזהרתי הציבור שלא לומר 'באמת היה כן' שהקב"ה נקרא אמת וכמו שנאמר (ירמיה ט) וה' אלוקים אמת, לכן זהו שבועה כדין שבועה בכינוי, וכל פעם שמזכיר ה' כגון שאומר 'כך יגמול לי ה' טובה כמו שזה אמת' או כך יעזור לי ה', שכל אלו בדין שבועה כיון שמזכיר ה' ואיסורו חמור, והביא שכן מפורש גם במעם לועז (שמות תקמו). וע"ע בשו"ת צוף דבש (יו"ד סי' מט). ע"ש.

וביסוד ושורש העבודה (שער עשירי פ"ה) לאחר שכתב כמה וכמה לשונות שאסור לאומרם משום שבועה כתב, שאדם הרוצה לאמת דבריו, יאמר לחבירו 'תאמין לי'.

והנה במטה אפרים (שם) הוסיף וכתב הנשבעים ב'נפשו' שאומרים 'חי נפשי' [איך לעבין] הוא שבועה כאילו נשבע בשם כי הנפש היא חלק אלקי ממעל.

וביסוד ושורש העבודה (שם) כתב שהנשבע בחייו, ואומר 'איך לעבין' הוא שבועה גמורה שנשבע בחיי עצמו, ומכ"ש הנשבע בדת יהודית, ואומר כמו שאני יהודי, ואע"פ שאומר בלשון לעז, אין לך שבועה חמורה מזו.