אם אשה חייבת בקריאת התורה

בגמרא: מיתבי עבד שהניח תפילין וכו' או שקרא ג' פסוקים לא יצא לחירות (גיטין מ, ב).

במסכת סופרים (פי"ח ה"ה) אמרו, שהנשים חייבות לשמוע קריאת התורה כאנשים אע"פ שאינם חייבות בתלמוד תורה. במגן אברהם (או"ח סי' רפב סק"ו) הביא דבריהם ומעוד ראשונים שמשמע שנשים חייבות, אך כתב 'וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה'. ויש שנקטו שאכן יש לנשים להזהר בזה, כמבואר בשולחן שלמה (או"ח שם ס"ג).

והנה בדעת תורה למהרש"ם (שם ס"ג) כתב להוכיח שנשים אינם חייבות בקריאת התורה, ממה שאמרו בסוגיין, מיתבי עבד שהניח תפילין וכו' או שקרא ג' פסוקים לא יצא לחירות, והיינו שאף שבהיותו עבד אינו מחויב בדברים אלו לקרות בתורה ג' פסוקים, שמעשים אלו מחויב בהם רק בן חורין, אעפ"כ לא יצא לחירות, הרי ראיה ברורה שעבד אינו חייב בקריאת התורה. והרי דין האשה לגבי חיוב מצוות כדין העבד וא"כ גם אשה פטורה מלקרות בתורה.

כך מבואר גם בדברי החיד"א בכסא רחמים (על מסכת סופרים שם), שכתב, שמה שאמרו במסכת סופרים שהנשים חייבות בקריאת התורה, מלת 'חייבות' לאו דוקא שהרי נשים פטורות לגמרי מתלמוד תורה, אלא מנהג טוב בעלמא הוא, ולכן פשטה ההוראה בכל גלילותינו שאין הנשים הולכות לשמוע קריאת ספר תורה בעזרת נשים אלא איזה זקנות, וגם הן אינו בדרך קבע.

ובמשנה ברורה (ס"ק יב) כתב שאין הנשים נוהגות ליזהר בזה, ואדרבה יש מקומות שנוהגות הנשים לצאת לחוץ בעת הקריאה.

וראה עוד בערוך השולחן (או"ח סי' רפב סי"א) שכתב שנשים אינם מחויבות בקריאת התורה.