מדוע עבר האמרי יוסף מהליכה בעין סגורה אחת להליכה בשתי עיניים עצומות?
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם (כד, י).
זקיני הק' בעל החקל יצחק זי"ע מביא (בעשרה מאמרות) שאביו בעל האמרי יוסף זי"ע בתקופה הראשונה בספינקא כשהיה צריך ללכת מביתו עד למקוה, היה הולך בעין אחת פתוחה ובעץ אחת סגורה. עד שראה שאצל בלעם מובא שהיה הולך עם עין אחת סגורה שנאמר "נאם הגבר שתם העין", וברש"י ועל שאמר שתום העין ולא אמר שתום העיניים למדנו שסומא באחת מעינו היה, החל מאז היה הולך האמרי יוסף ברחוב עם שתי עיניים סגורות ולקח לעצמו משמש שילך עמו.
וזהו שפירשו צדיקים הפסוק (בראשית לח, כא) 'איה הקדשה הוא בעינים על הדרך' - 'איה הקדשה' כשרוצה אדם לחפש ולהגיע אל הקדושה, צריך לידע שהוא ב'עיניים' שהכל תלוי בשמירת עיניו כדבעי, אך הסכנה הגדולה היא על אם הדרך בעת שהולך בדרך ברחובה של עיר, צריך הרבה סייעתא דשמיא שיוכל לשמור עיניו מלהסתכל מדברים המביאים לידי הרהור חטא ועוון.
ובזה יש לפרש 'נאם שמע אמרי א-ל' אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים' דפעמים שאדם זוכה להגיע לבחינה של שומע אמרי א-ל ומחזה שדי יחזה, אך נופל. והסיבה הוא משום 'וגלוי עינים' דאינו שומר על עיניו כדבעי ומשאירם גלוי לראות כל.
