יעקב אבינו ברך ברכת מחייה המתים – כשראה את יוסף
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי (מו, ל). וברש"י אמותה הפעם, פשוטו כתרגומו, אלו אנא מית זמנא הדא מנחם אנא עכ"ל.
מבאר הגה"צ רבי אברהם אבא הערצל מגיד מישרים דק"ק פרעשבורג (נפ' י' ניסן שנת תפר"ח) בספרו 'נחלת אברהם': בדרך אגדה י"ל, דהנה איתא בשו"ע (או"ח סי' רכ"ה ס"א) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו, ואחר י"ב חודש מברך מחיה המתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו עיי"ש.
והנה ברכה זו היא נחמה לאדם על מיתתו, אחרי שמאמין שהקב"ה הוא מחיה מתים.
ולפי"ז הרי כאן בירך יעקב ברכת מחיה מתים כשראה ליוסף אחר כ"ב שנים, והיינו "ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם" - כתרגומו אלו אנא מית זמנא הדא מנחם אנא אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, וברכתי ברכת מחיה מתים, ונתחזק האמונה בתחיית המתים והרי היא נחמה לחיים.
