הראיה שהביאו המשכילים התהפכו לרעתם
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (יד,כג).
כתב הגה"צ רבי צבי הירש מייזליש ז"ל אב"ד ווייצען בילדותי שמעתי, שבמדינת 'אונגארן', קודם התייסדות קהילות ה'אורטודוקסים', קמו החופשים לעקור הדת והשולחן ערוך, ורצו לכבוש כל הקהילות שלא יתנהגו על פי השולחן ערוך, והלכו בענין זה להמלך 'פראנץ יוזעף' שיבוא לעזרתם.
ביקש מהם המלך שיעתיקו לו איזה דינים מהשולחן ערוך - מה שהמה מתנגדים עליהם, והעתיקו לו מ"הלכות בית הכסא" ו"סדר הלבשת המנעלים", ורצו להראותו שהשולחן ערוך הוא כ"צחוק" - לצוות בני אדם בדברים שכאלה...
וקפץ המלך ואמר: אם כל כך גדולה הוראת ישראל, שגם במקום כזה, ובדברים פשוטים כנעילת והפשט מנעלים, יש להם סדר, סימן שיש להם פנימיות בכל הענינים, וההלכות הללו מדריכים את האדם לעשות כל שעל וצעד עם איזה כוונה, וזהו סימן לגודל קדושת עם ישראל! ומטעם זה העניק המלך ברבות השנים "אוטונומיה" לחרדים, שיוכלו להיפרד מהחילונים ולעשות קהילות 'אורטודוקסים', והיה בזה הצלה לכלל ישראל.
ואולי יש לומר שאברהם אבינו ברוח קדשו כיוון לזה באומרו "אם מחוט ועד שרוך נעל", היינו שכאשר ראה שבא לקראתו "מלך סדום", ביקש שלא יהיה לא לו ולא לזרעו שום שייכות וקשר עם הרשעים הללו , וזה שאמר "אם מחוט ועד שרוך נעל"
- שהם דברים העשויים לקשור בהם... כלומר: אין לנו ולכם שום שייכות וקשר כלל, אפילו לא בחוט בעלמא... ובזכות בקשה זו הצליחו בדורות הבאים להתפרד החרדים מהחילונים, ולא היה להם שום התחברות עמהם...
